חקלאות

קרבות במלחמת שלושים השנים נלחמו בעיקר באזורים כפריים וקל היה להניח שהחקלאות סבלה בגלל זה. עם זאת, במובן מסוים, ייתכן שההשפעה של מלחמת שלושים השנים על החקלאות עשתה רבות כדי לחדש את גישתה לתפוקה.

מלחמת שלושים השנים השפיעה על מחירי היבולים אך אלה השפיעו על אירופה בתקופות שונות. גרמניה והפרובינציות המאוחדות חוו עליית מחירים בשנות ה- 1630 ואילו אוסטריה, אנגליה והולנד הספרדית עשתה זאת בשנות ה- 1640. אך האם המלחמה גרמה לעליית מחירים או שמא יצרני היבולים השתמשו במלחמה כהזדמנות להעלאת המחירים בידיעה שאנשים, יותר מתמיד בתקופות מלחמה, זקוקים לאספקת מזון טובה?

קשה מאוד להשיג נתונים לייצור יבולים. אירופה חוותה שינויי מחירים ועליות ושפל בייצור בתקופות של שלום קל וחומר בהתנתקות שנגרמה על ידי מלחמה.

במהלך המלחמה איחדו בעלי האחוזה את אדמותיהם כדי להפיק את המיטב מהם. עד שנת 1648, אחוזות רבות, במיוחד בפומרניה ובמקלנבורג, מנוהלות בקווים 'מודרניים'. משרות היו בפרמיה וללורדים שהיו ברשות האחוזות היה יתרון על פני אוכלוסיית האיכרים המקומית שנזקקה לתעסוקה. שינוי הדגשים התרחש בכך שבעלי האחוזה עברו לתחומי ייצור חדשים יותר כמו יין ובקר מכיוון שלדעתם אלה משתלם יותר. שופטים ומנהלי עזבונות הועסקו בכדי להפיק את המיטב מהאדמה. איכרים שעבדו על האדמה היו צפויים לעבוד שעות ארוכות יותר - או לחפש עבודה במקום אחר.

אך האם המלחמה הציגה עידן חדש של צמיתות?

אירופה של ימי הביניים ראתה צמיתות כאשר איכרים נתפסו כחפצים שעבדו ובעלי אחוזות היו כמעט ללא דאגות לעבודה שנעשתה באחוזותיהם. עד שנת 1648 נראתה גישה מחושבת יותר לפיה איכרים היו אמצעי למטרה - ייצור מוגבר שהיה תוצאה של ניצול מוגבר של אדמות. הרווח הפך להיות נושא המפתח ולא לשמור על האיכרים במקום הפיאודלי שלהם. במובן זה, האיכרים מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות זו מכיוון שלא ניתן היה להתקדם ללא תשומת לבם. השכר שהרוויחו איכרים שעבדו באחוזות גדל בתקופה זו ונמלים כמו דנציג גדלו למעשה במהלך מלחמת שלושים השנה, כאשר המשימה העיקרית הייתה לייצא תוצרת מזון לשווקים מעבר לים.

התפתחות זו של הקפיטליזם המסחרי בראשית ה -17 הופכת את הקשר לפיאודליזם של ימי הביניים בלתי נסבל. התפיסה של ימי הביניים שמרה על האיכרים במקומם. הגישה ה- C17 הייתה להרוויח כמה שיותר רווח וזה היה צריך לדרוש קשר חיובי בין בעל האחוזה לאיכרים.