פודקאסטים בהיסטוריה

מה הייתה החוקה הבריטית בשנת 1776, בנוגע למיסוי וייצוג?

מה הייתה החוקה הבריטית בשנת 1776, בנוגע למיסוי וייצוג?

חקרתי וגיליתי שהקולוניסטים האמריקאים טענו נגד מיסוי ללא ייצוג כיוון שזה הפר את החוקה הבריטית. עם זאת, כשחיפשתי את החוקה הבריטית בשנת 1776, לא מצאתי דבר. אני יודע שם היה אולם, מה היה החוק החוקתי בבריטניה בנוגע למיסוי וייצוג בשנת 1776?


חוק ההצהרה, 1766, של הפרלמנט של בריטניה הגדולה, קבע את העמדה החוקתית בנוגע למיסוי במושבות. הוא אמר כי לפרלמנט "היה, יש וצריך להיות לו" סמכות מלאה וסמכות לחוקק חוקים המחייבים את המושבות בכל המקרים שהם. הביטוי "כל המקרים באשר הם" כלל את הזכות לגבות מיסוי. רוב מעשי הפרלמנט, או מחוקקים אחרים, מבצעים שינויים בחוק, החל מתאריך מסוים. מעשה הצהרתי שונה בכך שהוא אינו מתיימר לשנות את החוק, אלא רק להצהיר בבירור מהו החוק כבר. מבחינה זו, מעשה הצהרתי דומה במקצת לפסיקת בית משפט.

חוק ההצהרה משנת 1719, הנוגע לאירלנד, קבע את זכותו של הפרלמנט של בריטניה הגדולה לקבוע חוקים המחייבים את אירלנד. אולם זה לא כלל את הביטוי "בכל המקרים", ומעולם לא הובן או התפרש כמי שמאפשר הטלת מיסוי על אירלנד. כל המיסוי האירי היה צריך להיות מאושר על ידי הפרלמנט האירי. (זה עד 1801 כאשר אירלנד ובריטניה הגדולה התאחדו לממלכה אחת עם פרלמנט אחד.)

לא היה שום מנגנון שאף מעשה פרלמנט בבריטניה הגדולה יערער על כך שהוא לא חוקתי. מנקודת מבט משפטית, כפי שניתן לראות מבריטניה הגדולה, נראה כי לפרלמנט אכן הייתה סמכות חוקתית להטיל מס על המושבות האמריקאיות בשנת 1776,

עם זאת ניתן לטעון כי הפרלמנט טעה ביחס לחוק ההצהרה, ביחס לעמדה הקיימת, ואין בכוחו לשנות את העמדה בהמשך. במשך מאות שנים היו מספר מקרים שבהם נטען כי מלכים אנגלים התנהגו באופן לא חוקתי וחרגים מסמכויותיהם. הפרלמנט טען זאת בכמה הזדמנויות והתעקש כי יש לקבל אישור פרלמנטרי לחוקים ולמיסים. המשבר החוקתי של שנות ה -60 וה -17 היה שונה בכך שהצעה כעת היא שהפרלמנט, לא רק המלך, חורג מסמכויותיהם ביחס למושבות. הפרלמנט היה כעת "נבל" ולא "קורבן".

טענות קודמות נגד המלוכה כללו את העתירה משנת 1628 ומגילת הזכויות של 1689.

תלות המיסוי בייצוג הייתה תוצאה של כלל עמוק יותר. ביסודו של דבר, העיקרון היה שמיסוי מחייב את הסכמת האנשים שעליהם היא מוטלת. מגנה קרטה (במקור 1215) הוחלט לאסור מיסוי אלא בהסכמה משותפת של התחום. במאות מאוחרות יותר התקבל הדבר כי הדרך שבה ניתנה הסכמה משותפת, או נמנעה, הייתה באמצעות זימון נציגים לפרלמנט. כך, למשל, מגילת הזכויות של 1689 מתייחסת למעשה לאישור פרלמנטרי ולא להסכמה משותפת.

לפני שנות ה -60 של המאה ה -60 המיסוי הפנימי בתוך המושבות היה אך ורק עניין שייקבע על ידי האסיפות המקומיות (למשל בוירג'יניה בית הבורג'ס). בין אם היה למלך או לפרלמנט זכות תמיד להטיל מס על המושבות האמריקאיות, במאה וחצי מאז שהוקמו מעולם לא חייבו עליהן מס. מנהג הוא חלק חשוב בחוקה הבריטית. המלך ג'ורג 'השלישי בשבועת ההכתרה שלו נשבע "לשלוט באנשי בריטניה הגדולה ובשלטונות השייכים לה, על פי החוקים והמנהגים של אותה". העובדה שמעולם לא ממשלה בריטית הטילה מס על המושבות האמריקאיות הייתה טענה חוקתית חזקה כי המושבות נהנות מחופש מיסוי כפריבילגיה מקובלת, ולכן זכות חוקתית. (היו מקבילות לאירלנד, שבהן המיסוי ללא ספק דרש את אישור הפרלמנט האירי).

כי המיסוי דורש הסכמה, וההסכמה הזו דורשת ייצוג, התקבל בדרך כלל. ניתן לראות זאת מהמושג ייצוג וירטואלי, שטען ג'ורג 'גרנוויל ואחרים. ג'ורג 'גרנוויל היה ראש ממשלה בשנים 1763 עד 1765, כאשר חוק הבולים הוצג. הוא לא הטיל ספק בציווי החוקתי לייצוג. הוא טען כי הפרלמנט של בריטניה הגדולה, לא רק כיחידים אלא כגוף, מייצג את כל הנתינים הבריטים ברחבי העולם. נכון, המתיישבים האמריקאים לא יכלו להצביע, או לעמוד, בבחירות לפרלמנט; אבל גם אז לא היו יכולים רוב האנגלים. וויליאם פיט, לעומת זאת, לעג לרעיון הייצוג הווירטואלי, והצביע על כך שחברי הפרלמנט, האדונים והבישופים מכירים את מצבם וצרכיהם של האנשים במחוזות שהם מייצגים, ובדרך כלל מוכרים באופן אישי על ידם; אבל שאף אחד מהם לא ידע דבר על המצב באמריקה.

שני הצדדים קיבלו כי ייצוג הוא הכרחי מבחינה חוקתית להסכמה למיסוי, אך שונה רק בצורתו.

אז כן, מיסוי ללא צורה כלשהי של ייצוג לא היה חוקתי, אבל אפשר היה לטעון אם ייצוג וירטואלי מספיק. חוק ההצהרה היה ברור שלפרלמנט יש זכות להטיל מס על המושבות. עם זאת, היציאה מהמנהג בהטלת מס על המושבות הייתה כישלון לממשל בהתאם למנהגים האמריקאים, דבר שנטען כי הוא לא חוקתי.

אופיה הערפילי של חוקה בלתי כתובה, המבוססת בחלקה על חוק ובחלקו על מנהג, פירושה שאי אפשר לתת תשובה ודאית. זו הייתה אחת הסיבות לכך שארצות הברית בחרה בסופו של דבר בחוקה כתובה מפורטת, למזער את אי הוודאות, ובית משפט עליון שיטפל בכל מה שנשאר. כך ניתן היה להימנע ממשברים חוקתיים. מלחמת האזרחים האמריקאית, כמעט מאה שנה מאוחר יותר, שבה כל צד טען שלמדינות חוקתיות יש זכות להתנתק, או לא, מוכיחה שזו רק הצלחה חלקית בהימנעות ממחלוקות.

בבריטניה המחלוקת לגבי מידת הזכות המלכותית (שהממשלה מממשת כעת), בין הממשלה לפרלמנט בשאלת ההכנסות, ממשיכה (ראו FT וגרדיאן) מה שמוביל לביטול דמי צוואה מוגדלים שתוכננו לחודש מאי. 2017.


לבריטניה מעולם לא הייתה חוקה של מסמך יחיד כמו זו של ארה"ב. יש מדי פעם מהלכים ליצירת אחד, אבל הם אף פעם לא מגיעים לשום מקום.

ישנם מספר מעשי פרלמנט בעלי חשיבות חוקתית בסיסית, כגון מגילת הזכויות (1689) וחוק ההתיישבות (1701). יש גם כמה החלטות מרכזיות של בית המשפט, שהן חלקים מהמשפט המקובל, והפררוגטיבה המלכותית (בימינו, בפועל, על ידי הממשלה). ישנן מוסכמות שהתפתחו עם הזמן בנוגע לפעולת הפרלמנט, וכמה ספרים המתעדים ומכללים עקרונות חוקתיים הנחשבים סמכותיים באופן סביר. אבל אין שום מסמך שאפשר להתייחס אליו שאומר לך מהי כל החוקה.

יש לכך כמה יתרונות מפתיעים. הרבה יותר קל ליצור משבר חוקתי מהמקרה בחוקה פורמלית, מה שאומר שכולם נזהרים שלא לעשות זאת ונשמרת מידה של קונצנזוס, המגביל את היקף השימוש לרעה בכוח. החוקה יכולה גם להשתנות בהדרגה, בהסכמה, ושינויים שאינם פועלים ניתן להפוך בקלות. ולהיות חד משמעי לגבי החוקה, או כל דבר אחר, פשוט לא מכובד.


מה באמת אומרת החוקה על גזע ועבדות

הערה מאת

מנהל לשעבר ועמית לעמותת משפחת AWC

לפני מאה וחמישים שנה החודש, התיקון ה -13 אושר באופן רשמי, ואיתו סוף סוף העבדות בוטלה באמריקה. העולם בניו יורק כינה אותו כ"אחת הרפורמות החשובות ביותר שנעשו אי פעם על ידי סוכנות אנושית מרצון ".

העיתון אמר כי התיקון "מוציא את הפוליטיקה ומשתמש בהיסטוריה, מוסד שאינו תואם את המערכת הפוליטית שלנו, שאינו עולה בקנה אחד עם הצדק ודוחה את התחושות ההומניות שמטפחת הציוויליזציה הנוצרית".

עם חלוף התיקון ה -13 - הקובע כי "[n] עבדות או עבדות בלתי רצונית, למעט כעונש על פשע, שהצד שהורשע בדין, יתקיימו בארצות הברית או בכל מקום הכפוף לשיפוטו. ” - הסתירה המרכזית בלב היסוד נפתרה.

שמונים ותשע שנים לאחר שהכרזת העצמאות הכריזה על כל בני האדם להיות חופשיים ושווים, עבדות מטלטלין על בסיס גזע לא תהיה עוד בארצות הברית.

בעוד שכולם היום מכירים בהישג החשוב הזה, רבים עדיין מבולבלים בנוגע למעמד העבדות על פי החוקה המקורית. ספרי לימוד וספרי היסטוריה מבטלים באופן שגרתי את החוקה כגזענית ותומכת בעבדות. ה"ניו יורק טיימס ", בין היתר, ממשיך לקבוע כלאחר יד כי החוקה אישרה שאפרו-אמריקאים שווים רק שלושה חמישיות מבני אדם.

למרבה האירוניה, אמריקאים רבים המתנגדים נחרצות לגזענות מסכימים שלא במכוון עם טענת השופט הראשי רוג'ר טאני בדראד סקוט נגד סנדפורד (1857) שחוקת המייסדים ראתה את השחורים כ"נחותים עד כה כי אין להם זכויות שהאדם הלבן היה מחויב להם. לכבד, וכי הכושי עשוי להיות מופחת בצדק ובחוק לעבדות לטובתו. " בראיה זו, ההחלטה הגרועה ביותר של בית המשפט העליון בהיסטוריה האמריקאית הוכרע למעשה בצורה נכונה.

הטענה שהחוקה גזענית סובלת מפגם אחד קטלני: מושג הגזע אינו קיים בחוקה.

לטיעונים כאלה יש השלכות מטרידות על בריאות הרפובליקה שלנו. הם מלמדים את האזרחים לזלזל באמנת היסוד שלהם ולהתבייש במוצא ארצם. הם הופכים את החוקה למושא של זלזול ולא של יראת כבוד. והם מטפחים ניכור וטינה בקרב אזרחים אפרו-אמריקאים בכך שהם מוציאים אותם מהחוקה שלנו.

החוכמה שהתקבלה במקרה זה שגויה. אם נפנה לטקסט החוקה בפועל ולדיונים שהולידו אותה, עולה תמונה אחרת. המקרה של חוקה גזענית, בעד עבדות, קורס תוך בחינה מדוקדקת יותר.

גזע והחוקה

הטענה שהחוקה גזענית סובלת מפגם אחד קטלני: מושג הגזע אינו קיים בחוקה. בשום מקום בחוקה - או במגילת העצמאות, לצורך העניין - אין בני אדם מסווגים לפי גזע, צבע עור או מוצא אתני (וגם לא צריך להוסיף, מין, דת או כל קבוצה מועדפת של השמאל). עקרונות היסוד שלנו הם עיוורי צבעים (למרות שההיסטוריה שלנו, למרבה הצער, לא הייתה).

החוקה מדברת על אנשים, אזרחים, אנשים, אנשים אחרים (מופע על עבדים) והודים שאינם חייבים במס (במקרה זה, יש חשיבות לסטטוס פטור ממס שלהם ולא לצבע עורם). ההתייחסויות הראשונות ל"גזע "ו"צבע" מתרחשות בערבות התיקון ה -15 לזכות ההצבעה, שאושרה בשנת 1870.

סעיף שלוש החמישיות הידוע לשמצה, שנכתב יותר שטויות מכל סעיף אחר, אינו מצהיר שאדם שחור שווה 60 אחוז מאדם לבן. הוא אומר כי לצורך קביעת מספר הנציגים לכל מדינה בבית (ומסים ישירים), הממשלה הייתה סופרת רק שלוש חמישיות מהעבדים, ולא את כולם, כמדינות הדרום, שרצו להרוויח עוד מושבים, התעקש. 60,000 השחורים החופשיים בערך בצפון ובדרום נספרו כשווים לבנים.

בניגוד לתפיסה שגויה, החוקה גם אינה אומרת שרק זכרים לבנים שהחזיקו בנכס יכולים להצביע. החוקה מתרחקת מהמדינות כדי לקבוע מי יהיה כשיר להצביע (סעיף 1, סעיף 2, סעיף 1). עובדה מעט ידועה בהיסטוריה האמריקאית שאזרחים שחורים הצביעו אולי ב -10 מדינות בזמן ההקמה (המספר המדויק אינו ברור, אך רק ג'ורג'יה, דרום קרוליינה ווירג'יניה הגבילו במפורש את זכות הבחירה ללבנים).

העבדות והחוקה

החוקה לא רק שהחוקה לא מזכירה שחורים או לבנים, אלא שהיא גם לא מזכירה עבדים או עבדות. לאורך כל המסמך מתייחסים לעבדים כאל אנשים שמדגישים את האנושיות שלהם. כפי שהעיר ג'יימס מדיסון במהלך הכינוס החוקתי, "זה היה לא נכון להודות בחוקה ברעיון שיכול להיות רכוש אצל גברים".

החוקה מתייחסת לעבדים שמשתמשים בשלוש ניסוחים שונים: "אנשים אחרים" (סעיף I, סעיף 2, סעיף 3), "אנשים כמו כל אחת מהמדינות הקיימות כעת יחשבו לנכון להודות" (סעיף I, סעיף 9, סעיף 1 ), ו"אדם המוחזק לשירות או לעבודה במדינה אחת, על פי חוקיה "(סעיף IV, סעיף 2, סעיף 3).

למרות שמילות המילה האלה אולי לא עשו הרבה כדי לשפר את חלקם של העבדים, הם חשובים, שכן הם הכחישו את הלגיטימציה החוקתית למוסד העבדות. הנוהג נותר חוקי, אך בעלי עבדים לא יכלו להפעיל את החוק העליון של המדינה כדי להגן על הלגיטימיות שלה. ניסוחים אלה מבהירים כי עבדות היא מוסד ממלכתי שממשל המדינה והחוקה סובל - אך אינו מאושר -.

לאחר קריאת החוקה המקורית, למבקר מארץ זרה פשוט לא הייתה שום דרך לדעת שעבדות מבוססת גזע קיימת באמריקה. כפי שאברהם לינקולן יסביר מאוחר יותר:

לפיכך, הדבר מוסתר בחוקה, כשם שאדם פגוע מסתיר ון או סרטן, שהוא אינו מעז לחתוך בבת אחת, פן ידמם למוות.

אפשר ללכת עוד יותר ולטעון, כפי שעשה פרדריק דאגלס לקראת מלחמת האזרחים, כי אין לפרש את אף אחד מסעיפי החוקה כמתייחס לעבדים. "יש לפרש את שפת החוק אך ורק לטובת צדק וחירות", טען.

מכיוון שהחוקה אינה מכירה במפורש בעבדות ולכן אינה מודה כי עבדים היו רכוש, ניתן להחיל את כל ההגנות שהיא מעניקה לאנשים על עבדים. "כל אחת מההוראות הללו בידי מדינאי ביטול, ומגובה ברגש מוסרי נכון, תשים קץ לעבדות באמריקה", סיכם דגלס.

מי שרוצה לראות כיצד תיראה חוקה גזענית ותומכת בעבדות, צריך לפנות לחוקה הקונפדרציה משנת 1861. למרות שהיא מחקה במידה רבה את החוקה, היא מלאה באסמכתאות ל"מוסד העבדות הכושית "," הכושים של גזע אפריקאי "ו"עבדי כושים". הוא אוסר באופן ספציפי על הקונגרס הקונפדרציה להעביר כל "חוק השולל או פוגע בזכות הקניין בעבדים כושים".

בניגוד לתפיסה שגויה, החוקה גם אינה אומרת שרק זכרים לבנים שהחזיקו בנכס יכולים להצביע.

אפשר לדמיין בקלות כל מספר סעיפים שניתן היה להוסיף לחוקה שלנו כדי לעגן את העבדות. אפשר היה לאסור על מניעת עבדים. ניתן היה להכיר בזכות לאומית להביא עבדים לכל מדינה. אפשר היה למנוע מהקונגרס להתערב בכל דרך בסחר העבדים הטרנס -אטלנטי.

נכון שחוקת שנת 1787 לא הצליחה לבטל את העבדות. האמנה החוקתית התכנסה לא לשחרור העבדים, אלא לתיקון תקנון הקונפדרציה. המדינות המחזיקות בעבדים לא היו מסכימות לעולם לחוקה חדשה שתקף מכה במוסד המיוחד שלהן. החוקה אכן אישרה את הקונגרס למנוע את התפשטותו ולהכניס אותה למסלול הכחדה, תוך שהיא משאירה את המדינות חופשיות לבטל אותה בתוך השטח שלהן בכל עת.

למרבה הצער, הקונגרסים המוקדמים לא נקטו מדיניות עקבית נגד עבדות. אולם, אין זה כתב אישום על החוקה עצמה. כפי שהסביר פרדריק דאגלס: "תרשים הוא דבר אחד, מהלך כלי הוא דבר אחר. החוקה אולי צודקת, הממשלה טועה ".

הקונגרס וסחר העבדים

בטיוטה המקורית שלו למגילת העצמאות כינה תומאס ג'פרסון את סחר העבדים האפריקאי "מסחר בלתי נסבל" והתעללות "נגד הטבע האנושי עצמו". בגלל ויתור לאינטרסים של החזקת עבדים, החוקה קובעת שאסור לבטל אותה "לפני השנה אלף ושמונה מאות ושמונה" (סעיף I, סעיף 9, סעיף 1).

בינתיים הקונגרס יכול להרתיע מיבוא עבדים מחו"ל על ידי הטלת חובה "שלא תעלה על 10 דולר על כל אדם" (סעיף I, סעיף 9, סעיף 1). אף שהקונגרסים המוקדמים שקלו צעדים כאלה, הם מעולם לא נחקקו.

אולם הקונגרסים המוקדמים אכן הסדירו את סחר העבדים הטרנס -אטלנטי, מכוח כוחם "להסדיר את המסחר עם מדינות זרות" (סעיף 1, סעיף 8, סעיף 3). בשנים 1794, 1800 ו -1803 התקבלו תקנות שהגבילו מאוד את השתתפות האמריקאים בה. לא הייתה יכולה לשמש שום מספנה אמריקאית לבניית ספינות שיעסקו בסחר בעבדים, וגם לא יכולה לספוג כל ספינה מנמל אמריקאי לתנועה בעבדים בחו"ל. כמו כן נאסר על האמריקאים להשקיע בסחר בעבדים.

לבסוף, ביום הראשון בו היה מותר לעשות זאת מבחינה חוקתית - ינואר. 1, 1808 - סחר העבדים בוטל על פי חוק.

החוק, עליו חתם הנשיא תומאס ג'פרסון, קבע עונשים נוקשים לכל אמריקאי שהורשע בהשתתפות בסחר בעבדים: עד 10,000 דולר קנסות וחמש עד עשר שנות מאסר. בשנת 1823 התקבל חוק חדש שהעניש את סחר העבדים במוות.

הקונגרס והרחבת העבדות

איסור ייבוא ​​עבדים לא היה כשלעצמו לשים קץ לעבדות בארצות הברית. העבדות תגדל באופן טבעי גם אם לא יכניסו עבדים חדשים לארץ.

למרות שהקונגרס לא יכול היה למנוע זאת, הוא יכול למנוע מהעבדות להתפשט גיאוגרפית לשטחים שמהם ייווצרו בסופו של דבר מדינות חדשות.

לקונגרס יש את הכוח "להיפטר ולבצע את כל הכללים והתקנות הדרושים בנוגע לשטח או לרכוש אחר השייך לארצות הברית" (סעיף IV, סעיף 3, סעיף 2), לאסור על העברת עבדים לשטחים החדשים (סעיף I, סעיף 9, סעיף 1), ולתנות תנאים למדינה (סעיף IV, סעיף 3, סעיף 2).

בשום אופן אי אפשר לומר שהחוקה היא תומכת בעבדות. עקרונות הזכות הטבעית העומדים בבסיסו הם נחרצות נגד עבדות. השפה שלה מעבירה אי הסתייגות מהעבדות.

למרבה הצער, הקונגרסים המוקדמים לא מנעו את התפשטות העבדות. בין השנים 1798-1822 חוקק הקונגרס 10 פעולות טריטוריאליות. רק חצי לא נכללו בעבדות.

כתוצאה מכך, שבע מדינות עבירה וחמש מדינות חופשיות התקבלו לאיחוד. הזרעים של מה שאברהם לינקולן יקראו מאוחר יותר למשבר הבית המחולק נזרעו.

עבדות במדינות הקיימות

באשר למדינות העבדות הקיימות שאישררו את החוקה, מה יכול הקונגרס לעשות כדי להגביל את צמיחת העבדות בגבולותיהן? כאן היו לקונגרס אפשרויות מוגבלות יותר. לאחר 1808, ניתן היה לאסור "הגירה" של עבדים על פני קווי מדינה (סעיף I, סעיף 9, סעיף 1). הדבר מעולם לא נעשה.

באופן עקרוני, אפשר היה להטיל מס על העבדות מתוך קיומה. עם זאת, הדרישה לחלק מיסים ישירים בין המדינות לא איפשרה לכוון אך ורק לבעלי עבדים. הון או מס ראש, למשל, למרות שזה היה יקר יותר לתושבי הדרום, יטיל גם נטל כבד על הצפוניים.

אף שאולי אפשר היה לעקוף את דרישת החלוקה על ידי קריאה למס עקיף על עבדים-כפי שהיה עושה מאוחר יותר הסנאטור צ'ארלס סאמנר, מסה, במלחמת האזרחים-טענות כאלה לא הועלו ברפובליקה המוקדמת.

היה סעיף אחד בחוקה המקורית שדרש שיתוף פעולה עם בעלי עבדים והגן על מוסד העבדות. עבדים שנמלטו לחירות היו אמורים "להימסר" לאדוניהם (סעיף IV, סעיף 2, סעיף 3). הבקשה לכלול סעיף עבדים נמלטים בוועידה החוקתית התקבלה פה אחד וללא דיון. נראה כי הדבר מעיד על כך שכולם ידעו כי יהיה זה חסר תועלת לנסות להתנגד למדד כזה.

הדיון במקום זאת התמקד בניסוח. בעוד שהטיוטה המקורית התייחסה ל"אדם שהוחזק באופן חוקי לשירות או לעבודה במדינה אחת ", הגירסה הסופית מתייחסת במקום זאת ל"אדם המוחזק לשירות או לעבודה במדינה אחת, על פי חוקיו". השינוי הזה, מסביר מדיסון בהערותיו, היה להיענות "לרצון של כמה שחושבים את המונח משפטי חד משמעית ", כיוון שזה עורר את הרושם" שהעבדות היא חוקית מבחינה מוסרית ", ולא מותרת רק על פי החוק.

הערה זו של מדיסון לוכדת את עמדת החוקה מול העבדות: מותר, אך לא מוסרי. חוקי, אבל לא לגיטימי.

בשום אופן אי אפשר לומר שהחוקה היא בעד עבדות. עקרונות הזכות הטבעית העומדים בבסיסו הם נחרצות נגד עבדות. השפה שלה מעבירה אי הסתייגות מהעבדות. והוא מכיל בתוכו כמה הוראות שיכולות היו ולעתים לשמש אותן למניעת התפשטות העבדות.

זה לא יכול להפוך אותה לחוקה נגד עבדות. אך עוד לפני התיקון ה -13, זו הייתה חוקה שאם תוכל להציב אותה בידיים הנכונות, היא יכולה לשמש את מטרת החופש.


5.2 חוק הבולים ובני ובנות החירות

בשנת 1765, הפרלמנט הבריטי עבר מעבר למאמץ בשנתיים הקודמות להסדיר טוב יותר את ההתרחבות והסחר מערבה על ידי הצבת חוק הבולים. כמס ישיר על המתיישבים, חוק הבולים הטיל מס פנימי על כמעט כל סוג של מתיישבי נייר מודפס בהם נעשה שימוש, כולל עיתונים, מסמכים משפטיים וקלפי משחק. בעוד שאדריכלים של חוק החותמת ראו בצעד כדרך לפענח את עלויות האימפריה הבריטית, עם זאת היא הולידה את המחאה הקולוניאלית הגדולה הראשונה נגד השליטה הקיסרית הבריטית כפי שבאה לידי ביטוי בסיסמה המפורסמת "אין מיסוי ללא ייצוג". חוק הבולים חיזק את התחושה בקרב חלק מהקולוניסטים שהפרלמנט אינו מתייחס אליהם כשווים לבני גילם מעבר לאוקיינוס ​​האטלנטי.

חוק הבמה וחוק הרבעון

ראש הממשלה גרנוויל, מחבר חוק הסוכר משנת 1764, הציג את חוק הבולים בתחילת האביב של 1765. על פי חוק זה, כל מי שהשתמש או רכש משהו המודפס על נייר נאלץ לרכוש עבורו חותמת הכנסה (איור 5.5). באותה שנה, 1765, העביר הפרלמנט גם את חוק הרבעות, חוק שניסה לפתור את הבעיות של הצבת כוחות בצפון אמריקה. הפרלמנט הבין את חוק הבולים ואת חוק הרבעונים כטענה של כוחם לשלוט במדיניות הקולוניאלית.

חוק הבולים מסמן שינוי במדיניות הבריטית לאחר מלחמת צרפת והודו. לפני חוק הבולים, המושבים שילמו מסים לממשלותיהם הקולוניאליות או בעקיפין באמצעות מחירים גבוהים יותר, לא ישירות למושלים של הכתר. זו הייתה חירות מוערכת של מחוקקים מייצגים של הממשלות הקולוניאליות. פירושו של חוק חוק הבולים אומר שהחל מ -1 בנובמבר 1765 יתיישבו המתיישבים 60 אלף ליש"ט בשנה - 17 אחוזים מהעלות הכוללת - לתחזוקת עשרת אלפי החיילים הבריטים בצפון אמריקה (איור 5.6). מכיוון שחוק הבולים העלה סוגיות חוקתיות, הוא עורר את המחאה החמורה הראשונה נגד המדיניות הקיסרית הבריטית.

הפרלמנט הצהיר גם על זכותו בשנת 1765 באמצעות חוק הרבעונים. חוק הרבעונים משנת 1765 התייחס לבעיית הדיור של חיילים בריטים המוצבים במושבות האמריקאיות. היא דרשה לספק להם צריפים או מקומות לינה בבתים ציבוריים, וכי אם יהיה צורך בדיור נוסף, ניתן יהיה להציב כוחות ברפתות ובבניינים פרטיים לא מיושבים. בנוסף, עלויות המזון והלינה של החיילים נפלו על המתיישבים. מאז תקופתו של ג'יימס השני, ששלט בין השנים 1685 עד 1688, נתינים בריטים רבים סבלו מחוסר אמון בנוכחותו של צבא עומד בתקופת שלום, והצורך לשלם עבור לינת החיילים והמזון היה מכביד במיוחד. התחמקות נרחבת והתעלמות מהחוק התרחשו כמעט בכל המושבות, אך הנושא שנוי במחלוקת במיוחד בניו יורק, מטה הכוחות הבריטיים. כאשר הגיעו חמש עשרה מאות חיילים לניו יורק בשנת 1766, סירבה עצרת ניו יורק לפעול לפי חוק הרבעונים.

הפגנה קולוניאלית: ג'נטרי, סוחרים וקונגרס חוק החניפה

עבור קולוניסטים בריטים רבים המתגוררים באמריקה, חוק הבולים עורר חששות רבים. כמס ישיר, נדמה היה שמדובר באמצעי בלתי חוקתי, ששלל את חירותם של נתינים בריטים חופשיים, מושג שהגדירו באופן כללי הכולל זכויות וזכויות שונות מהם נהנו כנושאים בריטים, כולל הזכות לייצוג. על פי החוקה הבריטית הבלתי כתובה, רק נציגים שעבורם הצביעו הנתינים הבריטים יכולים להטיל עליהם מס. הפרלמנט היה אחראי על המיסוי, ולמרות שהיה גוף מייצג, למושבות לא היה ייצוג "ממשי" (או ישיר). חברי פרלמנט שתמכו בחוק הבולים טענו כי למושבים יש ייצוג וירטואלי, כי אדריכלי האימפריה הבריטית ידעו בצורה הטובה ביותר כיצד למקסם את התשואה מנכסיה לחו"ל. עם זאת, טענה זו לא סיפקה את המפגינים, שראו עצמם בעלי זכות זהה לכל הנתינים הבריטים להימנע ממס ללא הסכמתם. ללא ייצוג בבית הנבחרים, שמקורו בשטרות מיסוי, הם הרגישו שהם מונעים מזכותם הגלומה הזו.

הממשלה הבריטית ידעה כי המתיישבים עשויים להתנגד להרחבת חוק החותמת של הסמכות הפרלמנטרית, אך הפרלמנט האמין כי יחסי המושבות לאימפריה הם תלות, לא שוויון. עם זאת, לחוק הבולים הייתה התוצאה הבלתי מכוונת והאירונית של חיבור מושבים מאזורים ונקודות מבט שונים מאוד במחאה. במסצ'וסטס, למשל, ג'יימס אוטיס, עורך דין ומגן על החירות הבריטית, הפך לקול המוביל לרעיון ש"מיסוי ללא ייצוג הוא עריצות ". בבית הבורג'יז של וירג'יניה הציגו מותג האש ובעל העבדים פטריק הנרי את החלטות חוק הבולים של וירג'יניה, שהוקיעו את חוק החותמת ואת הכתר הבריטי בשפה כה חזקה עד שחלק מהווירג'יניות השמרניות האשימו אותו בבגידה (איור 5.7). הנרי השיב כי וירג'ינאים כפופים רק למיסים שהם עצמם - או נציגיהם - הטילו. בקיצור, לא יכולה להיות מיסוי ללא ייצוג.

המתיישבים מעולם לא הקימו חזית פוליטית מאוחדת, ולכן גרנוויל והפרלמנט לא חששו ממרד אמיתי. עם זאת, זה היה אמור להשתנות בשנת 1765. בתגובה לחוק הבולים, שלחה עצרת מסצ'וסטס מכתבים למושבות האחרות, וביקשה מהם להשתתף בפגישה או בקונגרס, כדי לדון כיצד להגיב על המעשה. מתיישבים אמריקאים רבים ממושבות שונות מאוד מצאו סיבה נפוצה בהתנגדותם לחוק הבולים. נציגים מתשעה מחוקקים קולוניאליים נפגשו בניו יורק בסתיו 1765 כדי להגיע להסכמה. האם הפרלמנט יכול להטיל מיסוי ללא ייצוג? חברי הקונגרס הראשון הזה, המכונה קונגרס חוק החותמת, אמרו שלא. לתשעת הנציגים הללו היה אינטרס ביטול המס. זה לא רק החליש את העסקים שלהם ואת הכלכלה הקולוניאלית, אלא גם איים על חירותם על פי החוקה הבריטית. הם ניסחו הפרכה לחוק הבולים, והבהירו כי הם רוצים רק להגן על חירותם כנתינים נאמנים של הכתר. המסמך, המכונה הצהרת זכויות וטענות, תיאר את אי חוקתיות המיסוי ללא ייצוג ומשפטים ללא מושבעים. בינתיים, המחאה העממית הלכה וגדלה.

לחץ וחקור

עיין באוסף האגודה ההיסטורית של מסצ'וסטס כדי לבחון מקורות עיקריים דיגיטליים של המסמכים שסללו את הדרך למאבק על החירות.

ניוד: הפגנה מקובלת נגד חוק הבמה

הקונגרס של חוק החותמת היה אוסף של גברים לבנים, משכילים, שייצגו את האליטה הפוליטית של המושבות והיו המקבילה הקולוניאלית לאריסטוקרטיה הנחיתה הבריטית. בעוד שגברים אלה ניסחו את טענותיהם במהלך הקונגרס לחוק הבולים, מתנחלים אחרים הראו את סלידתם מהמעשה החדש על ידי החרמת סחורות בריטיות והפגנות ברחובות. שתי קבוצות, בני החירות ובנות החירות, הובילו את ההתנגדות העממית לחוק הבולים. שתי הקבוצות ראו את עצמן פטריוטים בריטים המגנים על חירותם, בדיוק כפי שעשו אבותיהם בתקופתו של ג'יימס השני.

בני החירות, שהוקמו בבוסטון בקיץ 1765, היו בעלי מלאכה, בעלי חנויות וסוחרים קטנים שהיו מוכנים לאמץ אמצעי מחאה חוץ-חוקיים. עוד לפני שהמעשה נכנס לתוקפו, החלו בני החירות למחות. ב -14 באוגוסט, הם כיוונו לאנדרו אוליבר, שנקרא כמפיץ הבולים של מסצ'וסטס. לאחר שתלה את אוליבר בתמונה - כלומר באמצעות דמות עשויה בגסות כייצוג של אוליבר - הקהל הסורר הסתר את ביתו ופרס את ביתו, ולבסוף ערף את התמונה והשרף את השרידים. תגובה אכזרית כזאת זעזעו את פקידי השלטון המלכותיים, שהסתתרו עד שהאלימות בילה את עצמה. אנדרו אוליבר התפטר למחרת. באותו זמן עבר ההמון לביתו של סגן המושל תומאס האצ'ינסון, שבגלל תמיכתו בפעולות הפרלמנט, נחשב לאויב החירות האנגלית. בני החירות חסמו את האצ'ינסון בביתו ודרשו ממנו לוותר על חוק הבולים שסירב לו, והמפגינים בזזו ושרפו את ביתו. יתר על כן, הבנים (המכונים גם "בנים אמיתיים" או "בנים ילידי אמת" כדי להבהיר את מחויבותם לחירות ולהבדיל בינם לבין האצ'ינסון) המשיכו להוביל הפגנות אלימות במטרה להבטיח את התפטרות כל החותמת שנקבעה. אספנים (איור 5.8).

מתחילת שנת 1766, בנות החירות מחו על חוק הבולים בסירובו לקנות סחורות בריטיות ולעודד אחרים לעשות את אותו הדבר. הם נמנעו מתה בריטי, ובחרו להכין תה משלהם עם עשבי תיבול ופירות יער מקומיים. הם בנו קהילה - ותנועה - סביב יצירת בד משובץ ביתי במקום לקנות פשתן בריטי. נשים יולדות החזיקו "דבורים מסתובבות", שבהן התחרו לראות מי יכול לסובב הכי הרבה ואת המצעים הטובים ביותר. ערך ב הבוסטון כרוניקל of April 7, 1766, states that on March 12, in Providence, Rhode Island, “18 Daughters of Liberty, young ladies of good reputation, assembled at the house of Doctor Ephraim Bowen, in this town. . . . There they exhibited a fine example of industry, by spinning from sunrise until dark, and displayed a spirit for saving their sinking country rarely to be found among persons of more age and experience.” At dinner, they “cheerfully agreed to omit tea, to render their conduct consistent. Besides this instance of their patriotism, before they separated, they unanimously resolved that the Stamp Act was unconstitutional, that they would purchase no more British manufactures unless it be repealed, and that they would not even admit the addresses of any gentlemen should they have the opportunity, without they determined to oppose its execution to the last extremity, if the occasion required.”

The Daughters’ non-importation movement broadened the protest against the Stamp Act, giving women a new and active role in the political dissent of the time. Women were responsible for purchasing goods for the home, so by exercising the power of the purse, they could wield more power than they had in the past. Although they could not vote, they could mobilize others and make a difference in the political landscape.

From a local movement, the protests of the Sons and Daughters of Liberty soon spread until there was a chapter in every colony. The Daughters of Liberty promoted the boycott on British goods while the Sons enforced it, threatening retaliation against anyone who bought imported goods or used stamped paper. In the protest against the Stamp Act, wealthy, lettered political figures like John Adams supported the goals of the Sons and Daughters of Liberty, even if they did not engage in the Sons’ violent actions. These men, who were lawyers, printers, and merchants, ran a propaganda campaign parallel to the Sons’ campaign of violence. In newspapers and pamphlets throughout the colonies, they published article after article outlining the reasons the Stamp Act was unconstitutional and urging peaceful protest. They officially condemned violent actions but did not have the protesters arrested a degree of cooperation prevailed, despite the groups’ different economic backgrounds. Certainly, all the protesters saw themselves as acting in the best British tradition, standing up against the corruption (especially the extinguishing of their right to representation) that threatened their liberty (Figure 5.9).

THE DECLARATORY ACT

Back in Great Britain, news of the colonists’ reactions worsened an already volatile political situation. Grenville’s imperial reforms had brought about increased domestic taxes and his unpopularity led to his dismissal by King George III. While many in Parliament still wanted such reforms, British merchants argued strongly for their repeal. These merchants had no interest in the philosophy behind the colonists’ desire for liberty rather, their motive was that the non-importation of British goods by North American colonists was hurting their business. Many of the British at home were also appalled by the colonists’ violent reaction to the Stamp Act. Other Britons cheered what they saw as the manly defense of liberty by their counterparts in the colonies.

In March 1766, the new prime minister, Lord Rockingham, compelled Parliament to repeal the Stamp Act. Colonists celebrated what they saw as a victory for their British liberty in Boston, merchant John Hancock treated the entire town to drinks. However, to appease opponents of the repeal, who feared that it would weaken parliamentary power over the American colonists, Rockingham also proposed the Declaratory Act. This stated in no uncertain terms that Parliament’s power was supreme and that any laws the colonies may have passed to govern and tax themselves were null and void if they ran counter to parliamentary law.


Constitution, State

by John V. Orth, 2006
Additional research provided by William S. Powell.

North Carolinians have lived under three state constitutions-the Constitution of 1776, which created the government for the new state and was substantially amended in 1835 the Constitution of 1868, which brought the state back into the Union after the Civil War but was later amended to discriminate against African Americans in a variety of ways and the Constitution of 1971, which reorganized the entire state government in light of the requirements of the modern economy and society. In general, each constitution expanded the rights and privileges of the citizenry as well as sections of the government. The countless struggles, successes, and failures experienced in the years between the American colonial period and the end of the twentieth century have been reflected in the development of North Carolina's constitution. Since 1971, important amendments have included setting the voting age at 18 and allowing the governor and lieutenant governor to be elected to two consecutive terms.

The Carolina Charter and the Constitution of 1776

Before North Carolina became a state, its people were subjects of the English Crown and lived in accordance with English law. The Carolina charter of 1663, which many colonists referred to as their "constitution," assigned governance of the colony to the Lords Proprietors and clarified the relationship between the residents and their home country. The charter guaranteed them specific liberties and protections-their "rights as Englishmen" established by the Magna Carta of 1215. When some of these guarantees were violated by conflicting instructions from London, the people protested, contributing to the growing movement for independence.

In December 1776 North Carolina's Fifth Provincial Congress, under the leadership of Speaker Richard Caswell, created a state constitution to reaffirm the rights of the people and establish a government compatible with the ongoing struggle for American independence. In drafting this document, North Carolina leaders sought advice and examples provided by John Adams of Massachusetts. They also consulted the newly adopted constitutions of Virginia, Pennsylvania, Delaware, and New Jersey and received specific instructions from the North Carolina counties of Halifax, Mecklenburg, and Rowan. The final version of the constitution was adopted by the legislature without further input from the people of the state.

The 1776 constitution explicitly affirmed the principle of the separation of powers and identified the familiar three branches of government (executive, legislative, and judicial). It gave the greatest power to the General Assembly, which would make the laws as well as appoint all state executives and judges. The governor, serving a one-year term, would exercise little power-the result of grave conflicts with previous royal governors. Even his modest opportunity for personal leadership was hedged in many instances by the requirement that he receive the concurrence of a seven-member Council of State, also chosen by the legislature, for any initiative he might want to exercise. Local officials established by this constitution also included the sheriff, coroner, constable, and justice of the peace.

In 1789, for the first time ever, the General Assembly amended the constitution to add Fayetteville to the list of borough towns permitted to elect a senator. (The constitution would not be revised for another 46 years.) Another change substituted the word "Christian" for "Protestant" to remove any doubt about the eligibility for office of a popular judge. The possibility of relocating the constitutionally designated state capital after a destructive fire was considered, but the idea was dropped and a new capitol was built in Raleigh.

Popular representation in the legislature was inadequately addressed by the Constitution of 1776. Local representation was based on units of local government. Voters of each county elected one senator and two members of the House of Commons regardless of area or population. Six constitutionally designated towns were permitted to elect an additional member of the House. The system gave preference to landowners and afforded little political voice to most of the population. As a result of these shortcomings, over time the constitution came under attack. The convention of 1835, with its substantial constitutional amendments, was an attempt to strengthen the 1776 constitution and improve the political system it created. The number of members of the House and Senate were fixed at 120 and 50, respectively (these figures remained the same in the early 2000s). More populous counties received more representatives. Among other important amendments adopted by the convention, the governor's position was strengthened by providing for his popular election for a two-year term.

The Constitution of 1868

After two state conventions (1861-62 and 1865-66) dealt with North Carolina's secession from the Union and subsequent reentry after the Civil War, a new national authority obliged the state to make its laws conform to terms dictated by the occupying Federal forces. At the time, many former leaders had been disfranchised, and a number of newcomers or otherwise inexperienced men, as well as appointed or otherwise installed civil officials, were in positions of authority. At the direction of the U.S. Congress, in which North Carolina was not then represented, delegates to a constitutional convention were duly elected in April 1868 to consider certain subjects mandated by the national government.

The Constitution of 1868, ratified by North Carolinians by a vote of 93,086 to 74,016, was a relatively progressive document that borrowed from the previous state constitutions and added new provisions. It abolished slavery and provided for universal male suffrage. The power of the people to elect representatives and other officeholders-including key officials in the executive branch, judges, and county officials-was greatly expanded. Voters' rights were increased, with male citizens no longer required to own property or meet specific religious qualifications in order to vote. The position of governor was again strengthened with increased powers and a four-year term. A constitutionally based court system was established, county and town governments and a public school system were outlined, and the legislature's methods of raising revenue by taxation were codified. Amendments in 1873 and 1875 weakened the progressive nature of the 1868 constitution. They also clarified the hierarchy of the court system and gave the General Assembly jurisdiction over the courts as well as county and town governments. In 1900 the universal suffrage established in 1868 was diminished by the requirement of a literacy test and poll tax-effectively disfranchising many blacks, Indians, and others.

The Constitution of 1971

After nearly 70 constitutional amendments between 1869 and 1968 and a growing desire for a new constitution in the 1950s and 1960s, the North Carolina State Constitution Study Commission, composed of lawyers and public leaders, was formed to evaluate the need for and outline substantial revisions. The General Assembly endorsed 6 of the 28 amendments proposed by the commission. At a general election on 3 Nov. 1970, citizens approved 5 of the 6 measures, rejecting repeal of the literacy test for voting.

The North Carolina Constitution of 1971 clarified the purpose and operations of state government. Ambiguities and sections seemingly in conflict with the U.S. Constitution were either dropped or rewritten. The document consolidated the governor's duties and powers, expanded the Council of State, and increased the office's budgetary authority. It required the General Assembly to reduce the more than 300 state administrative departments to 25 principal departments and authorized the governor to organize them subject to legislative approval. It provided that extra sessions of the legislature be convened by action of three-fifths of its members rather than by the governor alone. And it revised portions of the previous constitution dealing with state and local finance.

Other provisions permitted the levying of additional county taxes to support law enforcement, jails, elections, and other functions enabled the General Assembly, rather than the state constitution or the courts, to decide what were necessary local services for taxing and borrowing purposes abolished the poll tax, which for many years had not been a condition for voting and authorized the General Assembly to permit local governments to create special taxing districts to provide more services and to fix personal exemptions for income taxes. In addition, the new constitution addressed the ongoing needs of public education, especially regarding funding, school attendance, and organization of the State Board of Education. The legislature's responsibility to support higher education, not just among the campuses of the consolidated University of North Carolina, was also affirmed.

Educator Resources:

Grade 8: North Carolina Constitution: An Introduction to NC’s State Constitution and Activities for Understanding It. North Carolina Civic Education Consortium. http://civics.sites.unc.edu/files/2012/05/NCConstitutionIntroductionActi.

Grade 8: North Carolina’s State Constitution: Exploring Its Relevance. North Carolina Civic Education Consortium. http://civics.sites.unc.edu/files/2012/04/NCStateConstExploringRelevance.

Grade 8: United States Constitution of 1787 & Slavery. North Carolina Civic Education Consortium. http://database.civics.unc.edu/files/2012/05/USConstitutionandSlavery1.pdf

John L. Cheney Jr., ed., North Carolina Government, 1585-1979: A Narrative and Statistical History (1981).

Fletcher M. Green, Constitutional Development in the South Atlantic States, 1776-1860: A Study in the Evolution of Democracy (1966).

John V. Orth, The North Carolina State Constitution: A Reference Guide (1993).

Orth, The North Carolina State Constitution with History and Commentary (1995).

משאבים נוספים:

North Carolina Constitutions. North Carolina Legislative Library. (Includes links to previous versions of the constitution and to the amendments from 1969 to present).

North Carolina State Constitution of 1776. Lillian Goldman Law Library, Yale Law School.

North Carolina's 1868 State Constitution. North Carolina Department of the Secretary of State.


Political Thought in the American Colonies

John Locke was one of the most influential thinkers of the Enlightenment. His writings form the basis for many modern political ideas.

The beliefs and attitudes that led to the call for independence had long been an important part of colonial life. Of all the political thinkers who influenced American beliefs about government, the most important is surely John Locke. The most significant contributions of Locke, a seventeenth-century English philosopher, were his ideas regarding the relationship between government and natural rights, which were believed to be God-given rights to life, liberty, and property.

Locke was not the first Englishman to suggest that people had rights. The British government had recognized its duty to protect the lives, liberties, and property of English citizens long before the settling of its North American colonies. In 1215, King John signed מגנה כרטה—a promise to his subjects that he and future monarchs would refrain from certain actions that harmed, or had the potential to harm, the people of England. Prominent in Magna Carta’s many provisions are protections for life, liberty, and property. For example, one of the document’s most famous clauses promises, “No freemen shall be taken, imprisoned . . . or in any way destroyed . . . except by the lawful judgment of his peers or by the law of the land.” Although it took a long time for modern ideas regarding due process to form, this clause lays the foundation for the Fifth and Sixth Amendments to the U.S. Constitution. While Magna Carta was intended to grant protections only to the English barons who were in revolt against King John in 1215, by the time of the American Revolution, English subjects, both in England and in North America, had come to regard the document as a cornerstone of liberty for men of all stations—a right that had been recognized by King John I in 1215, but the people had actually possessed long before then.

The rights protected by Magna Carta had been granted by the king, and, in theory, a future king or queen could take them away. The natural rights Locke described, however, had been granted by God and thus could never be abolished by human beings, even royal ones, or by the institutions they created.

So committed were the British to the protection of these natural rights that when the royal Stuart dynasty began to intrude upon them in the seventeenth century, Parliament removed King James II, already disliked because he was Roman Catholic, in the Glorious Revolution and invited his Protestant daughter and her husband to rule the nation. Before offering the throne to William and Mary, however, Parliament passed the English Bill of Rights in 1689. A bill of rights is a list of the liberties and protections possessed by a nation’s citizens. The English Bill of Rights, heavily influenced by Locke’s ideas, enumerated the rights of English citizens and explicitly guaranteed rights to life, liberty, and property. This document would profoundly influence the U.S. Constitution and Bill of Rights.

American colonists also shared Locke’s concept of property rights. According to Locke, anyone who invested labor in the commons—the land, forests, water, animals, and other parts of nature that were free for the taking—might take as much of these as needed, by cutting trees, for example, or building a fence around a field. The only restriction was that no one could take so much that others were deprived of their right to take from the commons as well. In the colonists’ eyes, all free white males should have the right to acquire property, and once it had been acquired, government had the duty to protect it. (The rights of women remained greatly limited for many more years.)

Perhaps the most important of Locke’s ideas that influenced the British settlers of North America were those regarding the origins and purpose of government. Most Europeans of the time believed the institution of monarchy had been created by God, and kings and queens had been divinely appointed to rule. Locke, however, theorized that human beings, not God, had created government. People sacrificed a small portion of their freedom and consented to be ruled in exchange for the government’s protection of their lives, liberty, and property. Locke called this implicit agreement between a people and their government the social contract. Should government deprive people of their rights by abusing the power given to it, the contract was broken and the people were no longer bound by its terms. The people could thus withdraw their consent to obey and form another government for their protection.

The belief that government should not deprive people of their liberties and should be restricted in its power over citizens’ lives was an important factor in the controversial decision by the American colonies to declare independence from England in 1776. For Locke, withdrawing consent to be ruled by an established government and forming a new one meant replacing one monarch with another. For those colonists intent on rebelling, however, it meant establishing a new nation and creating a new government, one that would be greatly limited in the power it could exercise over the people.

The desire to limit the power of government is closely related to the belief that people should govern themselves. This core tenet of American political thought was rooted in a variety of traditions. First, the British government did allow for a degree of self-government. Laws were made by Parliament, and property-owning males were allowed to vote for representatives to Parliament. Thus, Americans were accustomed to the idea of ממשלה מייצגת from the beginning. For instance, Virginia established its House of Burgesses in 1619. Upon their arrival in North America a year later, the English Separatists who settled the Plymouth Colony, commonly known as the Pilgrims, promptly authored the Mayflower Compact, an agreement to govern themselves according to the laws created by the male voters of the colony. [1]

By the eighteenth century, all the colonies had established legislatures to which men were elected to make the laws for their fellow colonists. When American colonists felt that this longstanding tradition of representative self-government was threatened by the actions of Parliament and the King, the American Revolution began.


לקריאה נוספת

Benson, Paul R., Jr. The Supreme Court and the Commerce Clause, 1937 – 1970. New York: Dunellen, 1970.

Ely, James W., Jr. The Guardian of Every Other Right: A Constitutional History of Property Rights. ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998.

Kelly, Alfred H., Winfred A. Harbison, and Herman Belz, The American Constitution: Its Origins and Development, 7th ed. ניו יורק: W.W. Norton & Co., 1991.

Kutler, Stanley I. Privilege and Creative Destruction: The Charles River Bridge Case. Baltimore: The Johns Hopkins University Press, 1990.

Sunstein, Cass R. After the Rights Revolution: Reconceiving the Regulatory State. Cambridge: Harvard University Press, 1990.

the constitution spoke directly to economic issues. article 1, section 8 stated that "congress shall have power to lay and collect taxes, duties, imposts, and excises" and further gave congress the power "[t]o regulate commerce with foreign nations, and among the several states."


The Kingdom of Great Britain

On 1 May 1707, the Kingdom of Great Britain was created by the political union of the Kingdom of England (which included Wales) and the Kingdom of Scotland. [16] [17] This event was the result of the Treaty of Union that was agreed on 22 July 1706, [18] and then ratified by both the Parliament of England and Parliament of Scotland each passing an Act of Union in 1707. This led to the formation of the first Parliament of Great Britain.

The role of prime minister began to emerge during the period 1721-1742 as Robert Walpole chaired cabinet meetings, appointed all other ministers, and developed the doctrine of cabinet solidarity.


Origin Of The Phrase

Reverend Jonathan Mayhew coined the slogan “No Taxation without Representation" during a sermon in Boston in 1750. By 1764, the phrase had become popular among American activists in the city. Political activist James Otis later revamped the phrase to "taxation without representation is tyranny." In the mid-1760s, Americans believed that the British were depriving them of a historical right prompting Virginia to pass resolutions declaring Americans equal to the Englishmen. The English constitution stipulated that there should not be taxation without representation, and therefore only Virginia could tax Virginians.


PENNSYLVANIA CONSTITUTION OF 1776 (August 16, 1776)

Pennsylvania's short-lived first constitution, superseded in 1790, is notable because it was the most unorthodox and democratic of the constitutions of the original states. Although the extralegal "convention" that framed the document exercised full powers of government and remained in session as the legislature, the constitution was fundamental law. Its preamble, stressing natural rights theory, declared that it was "for ever" unalterable its declaration of rights was made part of the constitution and inviolable and its frame of government created a legislature without the power "to add to, alter, abolish, or infringe" any part of the constitution.

The declaration of rights was superior to the more famous virginia declaration of rights, Pennsylvania's model. Pennsylvania omitted the right to bail and the ban against excessive fines and cruel and unusual punishments but added freedom of speech, assembly, and petition separated church and state recognized the right of conscientious objection protected the right to counsel in all criminal cases and provided for the right to bear arms and the right to travel or emigrate—all constitutional "firsts" in the United States. To create a political democracy controlled by the people, the frame of government established a powerful unicameral legislature, with no upper house to check the lower and no governor to veto its legislation. The legislature's proceedings had to be made public and its doors were to be open to the public. In effect all males of voting age could vote, because the constitution enfranchised all taxpayers (all men had to pay a poll tax) and their sons, and anyone who could vote was eligible to hold office. Proportional representation, based on the number of taxable inhabitants, governed the apportionment of the legislature.

In place of a governor the constitution established a council, elected by the people, representing each county, with a president or chairman. The council had weak executive powers but for the power to make appointments, including all judges. The constitution instituted few checks and did recognize separation of powers. Its strangest institution was the council of censors, a popularly elected body that met for one year in every seven and was charged with the responsibility of seeing that the constitution was preserved inviolate it could review the performance of all public officers, order impeachments, recommend repeal of legislation, and call a convention to revise the constitution. That council met only once and was so politically divided that it did nothing. But the vermont constitution of 1777, based on Pennsylvania's, copied the council of censors and kept it until 1869. The Pennsylvania Constitution of 1790 followed the massachusetts constitution of 1780.


What was the UK Constitution in 1776, regarding taxation and representation? - היסטוריה

The Confederation and the Constitution

The Pursuit of Equality

The Continental Army officers formed an exclusive hereditary order called the Society of the Cincinnati.

Virginia Statute for Religious Freedom: created in 1786 by Thomas Jefferson and his co-reformers stated that religion should not be imposed on anybody and that each person decided his/her own faith.

הפילדלפיה קווייקים founded the first anti-slavery society ב 1775.

The 1st Continental Congress called for the complete abolition of the slave trade ב 1774. Several northern states went further and either completely abolished slavery or provided the gradual emancipation of slaves. No states south of Pennsylvania abolished slavery.

Civic Virtue: the idea that democracy depended on the unselfish commitment of each citizen to the public good.

Republican Motherhood: the idea that the mother was selflessly devoted to her family this was described as the model of a proper republican mother.

Constitution Making in the States

ב 1776, the 2nd Continental Congress called the colonies to draft new constitutions. Massachusetts called a special convention to draft its constitution and then submitted the final draft to the people.

כפי ש written documents, the state constitutions were intended to represent a fundamental law, superior to the short-lived impulses of ordinary legislation.

In the Revolutionary era, the capitals of New Hampshire, New York, Virginia, North Carolina, South Carolina, and Georgia were all moved westward.

Economic Crosscurrents

Economic democracy preceded political democracy.

After gaining its independence, the United States had limited trade with Britain, so it had to start making more products "in-house."

The post-war economy was not very good, and many Americans were poorer after the war.

Creating a Confederation

Shortly before declaring independence in 1776, the 2 nd Continental Congress appointed a committee to draft a written constitution for the new nation. The finished product was the תקנון הקונפדרציה. It was adopted by Congress in 1777 and it convinced France that America had a genuine government. The Articles of Confederation wasn't ratified by all 13 colonies until 1781.

The Articles of Confederation: America's First Constitution

The 13 colonies were joined together for joint action in dealing with common problems such as foreign affairs.

Congress had 2 major handicaps: 1) It had no power to regulate commerce, and this loophole left the states free to establish conflictingly laws regarding tariffs and navigation. 2) Congress couldn't enforce its tax collection program. The states were NOT required to pay the government taxes, they were merely asked.

The Articles of Confederation had many faults, but it was a stepping stone towards the Constitution.

Landmarks in Land Laws

Land Ordinance of 1785: stated that the acreage of the Old Northwest should be sold and the proceeds should be used to help pay off the national debt.

Northwest Ordinance of 1787: a uniform national land policy created the Northwest Territories and gave the land to the government, the land could then be purchased by individuals when a territory had 60,000 people, it might be admitted by Congress as a state, with all the privileges of the 13 other states.

The World's Ugly Duckling

Britain declined to make any commercial treaty with the colonies or to repeal its Navigation Laws (required the use of British ships to trade with Britain). Lord Sheffield argued in his pamphlet that Britain could win back America's trade without repealing the navigation laws.

ה British remained in the Americas where they maintained their fur trade with the Indians. The American states did not honor the treaty of peace in regard to debts and Loyalists. The British primarily stayed because they wanted to keep the Indians on their side in case the Americans decided to attack Canada.

Spain was openly unfriendly to the Americans. It closed off the Mississippi river to commerce in 1784.

The Horrid Specter of Anarchy

Shay's Rebellion: occurred in western Massachusetts in 1786 impoverished back-country farmers, who were losing their farms through mortgage foreclosures and tax delinquencies, attempted to enforce their demands of cheap paper money, lighter taxes, and a suspension of property takeovers led by Captain Daniel Shays. The uprising was crushed but it led to changes in laws.

A Convention of "Demigods"

ב 1786, Virginia called for a convention at Annapolis, Maryland to deal with the issue of interstate commerce. Alexander Hamilton saved the convention from collapsing (delegates from only 5 states showed up). He called Congress to meet in Philadelphia the next year to fix entire fabric of the Articles of Confederation.
Alexander Hamilton was an advocate of a powerful central government.

עַל May 25, 1787, 55 representatives from every state except for Rhode Island were sent to Philadelphia to discuss how the government should operate. (אמנה חוקתית) George Washington was elected as the leader.

Patriots in Philadelphia

The delegates hoped to save the revolutionary idealism and make it into a strong political structure.

Hammering Out a Bundle of Compromises

Some of the delegates decided they would לְהַשְׁלִיך the old Articles of Confederation, contradicting instructions from Congress to revise it.

ה "large-state plan" was proposed by וירג'יניה and was the first suggested framework of the Constitution. It said that a state's representation in Congress should be based upon the state's population.

ניו ג'רזי presented the "small-state plan." It centered on equal representation in Congress without regards to a state's size or population.

A "Great Compromise" was eventually agreed upon. It called for representation by population in the House of Representatives, and equal representation in the Senate. Each state would have 2 senators. The new חוּקָה also called for a President. Because of arguments over if the slaves would count towards the general population of the state, the "three-fifths compromise" was created. The new Constitution also called for the end of the slave trade by the end of 1807. All new state constitutions except Georgia's forbade overseas slave trade.

The Constitution was meant to be a broad document. It grew out of common law, in which it is unnecessary to be specific about every possible detail.

Rhode Island was not present at the Constitutional Convention.

Safeguards for Conservatism

The members of the Constitutional Convention מוסכם economically (they demanded sound money and the protection of private property), and they מוסכם politically (they favored a stronger government with 3 branches and with checks and balances system).

The Clash of Federalists and Anti-federalists

Anti-federalists opposed the stronger federal government because they feared it would take away the power of the common man. They were led by Samuel Adams, פטריק הנרי, ו Richard Henry Lee. The anti-federalists mostly consisted of the poorest class.

Federalists were led by ג'ורג' וושינגטון ו Benjamin Franklin. Most of the Federalists lived in the settled areas along the seaboard. Overall, they were wealthier, more educated, and better organized than the anti-federalists. They also controlled the press.

The Great Debate in the States

Delaware, Pennsylvania, New Jersey, Georgia, Connecticut, Massachusetts, Maryland, South Carolina, and New Hampshire were the first 9 states to sign the Constitution. Virginia, New York, North Carolina, and Rhode Island were the only states to not sign it. (4 Laggard States)

The Four Laggard States

Virginia and New York eventually ratified the Constitution before it was put into effect. Rhode Island and North Carolina were the last states to ratify it, and they did so only after the new government had been in operation for a few months.

These 4 states did not want to ratify the Constitution, but they could not safely exist as the only states "outside of the fold."

A Conservative Triumph

The architects of the Constitution believed that every branch (executive, judiciary, and legislative) effectively represented the people.


צפו בסרטון: בעד החוקה לישראל (יָנוּאָר 2022).