בנוסף

אדווין צ'אדוויק

אדווין צ'אדוויק

אדווין צ'אדוויק קשור בעיקר בשיפורי בריאות הציבור בתקופת המלכה ויקטוריה. אדווין צ'אדוויק ניצל את עמדתו בכדי לשכנע את הממשלה להשקיע במיזמי בריאות הציבור, וצריך לזקוף לזכותו את צ'אדוויק את החלוץ המוביל בבריטניה ברפורמה בבריאות הציבור.

אדווין צ'אדוויק נולד במנצ'סטר ב- 24 בינואר 1800. אביו עודד אותו לקרוא ספרים של רדיקלים כמו טום פיין. צ'אדוויק נסע ללונדון ללמוד משפטים אך כספיו האישיים היו מוגבלים. הוא הרוויח כסף על ידי כתיבת מאמרים לפרסומים כמו 'סקירת ווסטמינסטר'. למרות הכשרתו במשפטים, המאמרים שלו היו בדרך כלל על עקרונות מדעיים וכיצד ניתן ליישם אותם בממשל דמוקרטי. המאמרים שלו משכו את תשומת ליבו של ג'רמי בנת'ם שהעסיק את צ'אדוויק כעוזרו הספרותי והשאיר לו סכום כסף גדול בצוואתו.

בשנת 1832 הקים ראש הממשלה ארל גריי נציבות חקירה מלכותית בנושא חוקים עניים. המוניטין של צ'אדוויק צמח דיו בכדי להתמנות לעוזר נציב באחריות איסוף נתונים ומידע עבור הנציבות. כישורי הכתיבה שלו שימשו אותו היטב כאשר התבקש לרשום נתח גדול מהדו"ח הסופי - כשליש ממנו - והוא פורסם לבסוף בשנת 1834.

הדו"ח הסופי היה ביקורתי למערכת החוק העניים הישנה והמליץ ​​על שינויים גדולים. חוק התיקון לחוק המסכן החדש לא הרחיק לכת כפי שצ'אדוויק היה רוצה, אך הוא הקים ועדת חוק עניות מרכזית, שצ'דוויק חש כי תוכל לבסס את הרפורמות החדשות. אחת מהביקורות העיקריות של הדיווחים הייתה שהחוק העניים הישן הושאר לארגן ברמה מקומית וכי לא הייתה סמכות מרכזית על המערכת כולה. חוק 1834 שינה זאת. צ'אדוויק לא מונה לאחד משלושת הגברים בנציבות חוק העניים, אך הוא מונה למזכירו ובכוחו לדחוף להמלצות נוספות לרפורמה בחוק האומלל. עם זאת, הוא רצה שהחוק יבוצע בדרכו והוא לא הצליח להמשיך עם שלושת הנציבים. הגישה המונעת הזו של צ'אדוויק - למעשה שהיא חייבת להיות הכל או כלום - הקשה עליו לעבוד איתו מכיוון שנראה היה מעט גמישות בגישתו. זו הייתה בעיה שתתבטא שוב בנושא בריאות הציבור.

אחד הפחדים הגדולים בערים הצפופות של בריטניה היה כולרה. מגפת כולרה או טיפוס עלולה להשתולל בסביבה כה מלוכלכת וצפופה. לא בכדי זכתה לכינוי כולרה 'המלך כולרה'.

בשנת 1837 ו- 1838 היו מגיפות טיפוס בערים הגדולות. צ'אדוויק מונה על ידי הממשלה לפתוח בחקירה בנושא התברואה של הערים הגדולות בבריטניה. בשנת 1842 פרסם צ'אדוויק, בסיועו של ד"ר תומאס סאות'ווד סמית, את דו"ח ציוני הדרך שלו, "התנאים הסניטריים של אוכלוסיית העובדים". בדו"ח נאמר כי היה צורך דחוף בשיפור תנאי המחייה של העניים וכי חוסר בריאות הציבור היה קשור ישירות לאורח החיים של העניים. צ'אדוויק ציין כי מעמד הפועלים לא יכול היה לעבוד טוב ככל יכולתו בכלכלה תעשייתית מתרחבת בגלל עונים ובריאותם הלקויה. לכן נטען כי בריאותם של עניים משופרת תועיל ישירות לאומה כולה. כאשר קראו את ממצאיו בדו"ח בבית הנבחרים, נאמר כי חברי הפרלמנט האזינו ב"תדהמה, מבוכה, אימה ואפילו אמון ".

עם זאת, לשיפורים שהציע הדו"ח הייתה חולשה אחת משמעותית - עלותם והדבר הביא את צ'אדוויק לסכסוך עם אנשים רבים בעלי השפעה רבה שלא היו להוטים לשלם כסף כדי לעזור לעניים. הדו"ח של צ'אדוויק התייחס לערים התעשייתיות בבריטניה ומספר האנשים שהיו מעורבים בכך נתקל במאות אלפים. הממשלה הקונסרבטיבית משנת 1842 דחתה למעשה את הדו"ח של צ'אדוויק. זה נשאר כך עד 1847 כשממשלה ליברלית תחת שליטונו של לורד ג'ון ראסל קיבלה את השלטון. ראסל אהב הרבה יותר את הדיווח ובשנת 1848 נחקק חוק לבריאות הציבור.

צ'אדוויק מונה למפכ"ל התברואה ונוצר מועצה חדשה לבריאות המרכזית בעלת הסמכות לנקות את הרחובות ולשפר את מערכות המים והתברואה כאחד. לצ'אדוויק היו רעיונות רבים כיצד הוא יכול לשפר את אורח חייהם של העניים אך סדרי העדיפויות שלו היו אספקה ​​מתמדת של מים טריים ונקיים, שירותים בבתים ומערכת ביוב שתוביל ביוב מהערים אל אזורים כפריים שבהם ניתן לטפל בהם. . אחד החידושים שלו היה השימוש בצינורות חרס מזוגגים לביוב, מה שהפחית את האפשרות לזיהום מי שתייה. בארות שתייה רדודות בוטלו והוחלפו על ידי אספקת מים חשמלית.

אבל נושא המפתח תמיד היה זהה - מי ישלם עבור רפורמות כאלה? בעלי הבית שהיו אחראים לשיפורים בבתים שהיו בבעלותם היו נגד הרפורמות. רבים מהם השפיעו על חברי פרלמנט שישבו בבית הנבחרים. חברים רבים בבית הלורדים (שיכלו אז להתגבר על כל החלטה שהתקבלה על ידי הקונגרס) היו בעלי בתים עצמם או היו בני משפחה שהיו. צ'אדוויק גילה כי לא היה לו מעט תמיכה בפרלמנט, ובעוד שעל הנייר הרפורמות שלו היו טובות למדינה כולה, הוא מצא שהפרלמנט לא הסכים. עם זאת, יתכן ופשוט המקרה שצ'דוויק היה הבעיה ולא הרפורמות הצפויות שלו. לצ'אדוויק הייתה דרך משלו להעלות את טענותיו וזה היה זה שנדמה את האנשים ממנו ולכן הרפורמות שלו. צ'אדוויק רצה שדברים ייעשו כפי שהוא רצה שהם יעשו ולא ישאירו מעט מרחב תמרון.

צ'אדוויק נתפס כבעיה ולא כמרכז הבריאות המרכזי. בית הנבחרים רק חידש את סמכויות הדירקטוריון כאשר צ'אדוויק הסכים להתפטר ממנו. ניתנה לו פנסיה של 1000 ליש"ט בשנה. הוא המשיך לתת עצות מרצון בנושאים הנוגעים לתברואה ובריאות, ובינואר 1884 כהוקרה על העבודה שביצע צ'אדוויק מונה לנשיא הראשון של איגוד המפקחים התברואיים הציבוריים. בשנה שלאחר מכן הוא קיבל אבירות. למרות שהוא יכול היה להיות אדם קשה לעבוד איתו, רבים הכירו בכך שיש לו את טובתם של הרבים מאוד בלב וכי המדינה בכללותה נהנתה מעבודתו. אדווין צ'אדוויק נפטר בסורי ב- 16 ביולי 1890.