+
בנוסף

מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973

מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973

מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, המלחמה 'המלאה' האחרונה בהיסטוריה של המזרח התיכון, מכונה משום שהחלה ביום הכיפורים (יום הכיפורים), יום התפילה והצום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי. מלחמת יום כיפור ידועה גם בשם מלחמת אוקטובר. בתקופת יום כיפור הובלה ישראל על ידי גולדה מאיר ומצרים על ידי אנואר סאדאת.

מלחמת יום כיפור החלה במתקפה ערבית מופתעת על ישראל בשבת ה- 6 באוקטובר 1973. ביום זה כוחות הצבא המצריים והסורים פתחו במתקפה בידיעה כי צבא ישראל ישתתף בחגיגות הדתיות הקשורות ליום כיפור. לכן השומר שלהם יוטל באופן זמני.

הכוחות המשולבים של מצרים וסוריה הסתכמו במספר זהה של גברים כמו שהיה בנאט"ו במערב אירופה. ברמת הגולן בלבד עמדו 150 טנקים ישראלים בפני 1,400 טנקים סוריים ובאזור סואץ התמודדו רק 500 חיילים ישראלים עם 80,000 חיילים מצרים.

מדינות ערביות אחרות סייעו למצרים ולסורים. עירק העבירה טייסת מטוסי קרב מטוסי קרב האנטר למצרים חודשים ספורים לפני תחילת המלחמה. לוחמי MIG עירקיים שנבנו ברוסית שימשו נגד הישראלים ברמת הגולן יחד עם 18,000 חיילים עירקים. סעודיה וכווית מימנו למעשה את המלחמה מצד הערבים. כוחות סעודים - כ -3,000 איש - נלחמו אף הם במלחמה. לוב סיפקה למצרים לוחמי מיראז 'שנבנו בצרפת, ובשנים 1971 עד 1973, לוב גויסה את המודרניזציה הצבאית של מצרים בהיקף של מיליארד דולר ששימשה לרכישת נשק רוסי מודרני. מדינות ערביות אחרות שעזרו למצרים ולסורים כללו את תוניסיה, סודן ומרוקו. ירדן שלחה גם שתי חטיבות שריון ושלוש יחידות ארטילריה לתמיכה בסורים, אולם השתתפותן במלחמה לא נעשתה בהתלהבות עצומה - ככל הנראה מכיוון שמלך חוסין מירדן לא הודיעו על כל מה שתכננה מצרים וסוריה.

מול התקפה כזאת, הכוחות הישראלים הוצפו בתחילה במהירות. תוך יומיים מצרים חצו את תעלת סואץ ועברו לגובה של כ -15 מיילים יבשתיים מהכוחות הישראלים המתקדמים ביותר בסיני. כוחות סורים התקדמו באותו מרחק לרמת הגולן האסטרטגית בצפון ישראל. בסוף ה- 7 באוקטובר הסימנים הצבאיים היו מבשרים רעות עבור ישראל.

עם זאת, ב- 8 באוקטובר, כוחות ישראליים, מחוזקים על ידי עתודות קריאות, הותקפו נגד סיני. הם דחפו את הצבא המצרי וחצו את תעלת סואץ דרומית לאיסמעיליה. כאן השתמשו הישראלים בדרך סואץ-קהיר כדי להתקדם לעבר בירת מצרים, קהיר, והגיעו לטווח של 65 מיילים ממנה.

הישראלים חוו הצלחה דומה ברמת הגולן, שם נדחקו הכוחות הסורים לאחור וישראל כבשה מחדש אדמות אבודות. ישראלים השתמשו בכביש הראשי מטבריה לדמשק והגיעו לטווח 35 קילומטר מהבירה הסורית.

ב- 24 באוקטובר אורגנה הפסקת אש על ידי האו"ם. האו"ם שלחה שומרי שלום משלה לאזורים הפכפכים מאוד שנפגעו מהלחימה. בין ינואר למרץ 1974 התנתקו כוחות ישראליים ומצריים לאורך תעלת סואץ. כאן הצליחו הישראלים לשמור על השליטה על מדבר סיני האסטרטגי - אזור שאיפשר לישראל חיץ כדי להבטיח שכל לחימה שם לא תגלוש לישראל עצמה. ברמת הגולן נשלחו 1,200 חיילים של האו"ם לשמור על השלום שם במאי 1974. הם יצרו למעשה חיץ של האו"ם בין סוריה לישראל.

שר החוץ האמריקני, ד"ר הנרי קיסנג'ר, פעל כמתווך שלום בין מצרים לישראל. בספטמבר 1975 חתמו מצרים וישראל על הסכם ביניים שהצהיר על נכונותם ליישב את ההבדלים שלהם באמצעים של שלום ולא באמצעות צבא. זה היה אמור להוביל לשיחות הממומנות האמריקאיות בקמפ דייוויד שבאו בעקבות "יוזמת סאדאת" משנת 1977.

לחלק מהערבים נראה שאנוואר סאדאת, מנהיג מצרים, בגד בסיבתם והיה זה כדי לעלות לו בחייו כאשר נרצח על ידי פונדמנטליסטים מוסלמים בשנת 1981. באוקטובר 1973 נקט סאדאת גישה מלחמתית ביחסי ערב עם ישראל - בעיני ערבים רבים הוא היה יורשו הרוחני של נאסר ומושיע הפלסטינים בישראל. אימוץ הגישה הדיפלומטית לפיתרון בעיות האזור היה יותר מדי עבור חלק מהערבים.

האו"ם מילא חלק מושתק בכל המלחמה. ברגע המלחמה, האו"ם הייתה במצב קשה, מכיוון שמזכ"ל מזכ"ל קורט וולהיים היה מעורב בפשעי מלחמה בבלקן במהלך מלחמת העולם השנייה. עמותה כזו לא עשתה מעט כדי לשפר את המוניטין של האו"ם.

מה יצאה ישראל ממלחמת יום הכיפורים?

למרות ההצלחות הראשוניות של הכוחות המצריים והסורים, המלחמה הוכיחה שוב עד כמה יכול להיות הצבא הישראלי יעיל. לאחר הפיגועים הראשונים, המלחמה שימשה זריקת מורל עצומה לישראלים. למרות מתקפה מתואמת בשתי חזיתות, ישראל שרדה ודחפה לאחור את האומות שפרצו בתחילה את ההגנה של ישראל.

למרות שהאמריקנים סיפקו לצבא הישראלי נשק, הם גם סיפקו לישראל משהו חשוב בהרבה - מודיעין. מסמכים הנוגעים למטוס הריגול האמריקני, 'SR-71 Blackbird', מראים כי הישראלים ידעו היכן נמצאו ריכוזים גדולים של כוחות ערביים שכן הם סופקו עם מידע זה כתוצאה מ SR-71 שטס מעל אזור המלחמה. בידיעה כזו, הישראלים ידעו היכן לפרוס את כוחותיהם להשפעה מרבית. מה שנראה כמתקפות נגד הרסניות אינטואיטיביות מצד הישראלים, התבססו על מידע מאוד מפורט שהושג מהמודיעין האמריקני. בעיקרון, הישראלים ידעו היכן נמצא אויבם ויכולים לתאם פיגוע בהתאם.

המלחמה שימשה גם כשיעור הצדעה למדינות ערב שהקיפו את ישראל באותה עת היה צריך להיבנות על ניצחונות ראשוניים. כישלונם של הכוחות המצריים והסורים להביס את ישראל דחף את סאדאת לנקוט בגישה דיפלומטית. זה גם עודד כמה פלסטינים לפעולות קיצוניות יותר. בחזית הדיפלומטית התקיימו שיחות קמפ דייוויד בזמן שמעשי אש"ף נעשו אלימים יותר.

מדוע לא בנו המדינות הערביות על ההצלחות הראשוניות שלהן?

ברור שהשימוש במודיעין הועיל באופן מסיבי לישראלים. עם זאת, כמו בשנת 1948, מדינות ערב לא נלחמו כיחידה אחת. מבנה הפיקוד שלהם לא אוחד וכל יחידת לחימה (בסיני וברמת הגולן) פעלה כיחידות אינדיבידואליות. עם עד תשעה לאומים שונים המעורבים בצד הערבי, תיאום גרידא היה קשה ביותר.

שנית, על הישראלים לפעול למשוואה אחת פשוטה: אם הם היו מפסידים מדינת ישראל תחדל להתקיים. לכן עבור ישראל זו הייתה קטטה עד הסוף - פשוטו כמשמעו "מוות או תהילה". אם המדינות הערביות השונות היו מפסידות, הן יכלו לשרוד עוד יום.

פוסטים קשורים

  • ששת הימים

    מלחמת ששת הימים התרחשה ביוני 1967. מלחמת ששת הימים נלחמה בין ה -5 ביוני ל -10 ביוני. הישראלים הגנו על המלחמה כ ...