פודקאסטים היסטוריים

ארגון השחרור הפלסטיני

ארגון השחרור הפלסטיני

הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) הוקם במאי 1964 בירדן. הארגון לשחרור פלסטין היה קבוצה שמיועדת לשלב ארגונים ערביים שונים תחת דגל אחד. מטרתו העיקרית של אש"ף הייתה להשיג (אם כי מבחינתם להחזיר לעצמה) את האדמה שמסר האו"ם לישראל. ההשפעה של אש"ף על ההיסטוריה האחרונה במזרח התיכון סומנה.

בראשית דרכה, אש"ף לא היה קשור לאלימות. אולם משנת 1967 ואילך הוא נשלט על ידי ארגון בשם פתח - כלומר שחרור. זה היה הזרוע הסורית בראשות יסיר ערפאת. זה נעשה קיצוני יותר ככל שישראל הצליחה יותר מבחינה צבאית (1967 ו -1973) והסתיימה יותר בהחזרת אדמות שנכבשו מהערבים (סיני ורמת הגולן בפרט). יחידות קיצוניות עוד יותר התפתחו בתוך אש"ף. ככל הנראה, השניים המזוהים ביותר עם טרור היו "ספטמבר השחור" וה"חזית הפלסטינית לשחרור פלסטין ". שתי קבוצות אלה האמינו כי הדרך היחידה שיכולה להכריח את ישראל להחזיר אדמות היא להשתמש באלימות - והפצצה, חטיפה ורצח הפכו למצבם הפעיל.

מעשה הטרור הידוע לשמצה בקרב רבים היה ההתקפה על החוליה האולימפית הישראלית באולימפיאדת מינכן בספטמבר 1972. למרות שהתקפה זו בוצעה על ידי חברי 'ספטמבר שחור', דגש תשומת הלב העיקרי היה על תנועת המטריות בה הייתה אש"ף. באולימפיאדת מינכן נהרגו שני המתאבקים הישראלים על הסף על ידי המחבלים בזמן שתשעה הוחזקו כבני ערובה. ניסיון הצעת הצלה של המשטרה הגרמנית נכשל ותשעת הספורטאים נהרגו יחד עם שני שוטרים גרמנים וחמישה מחבלים. המחבלים ששרדו נעצרו ונכלאו. רק שישה שבועות לאחר מכן הם הוטסו לוב כשמטוס גרמני נחטף על ידי 'ספטמבר השחור', והאיום בהריגת כולם על הסיפון הספיק בכדי לזכות בחופש של אלה שהיו מעורבים ברציחות במינכן. הם חזרו כגיבורים. בעיני רבים בעולם, אלה שביצעו את ההרג האלה היו טרוריסטים חסרי לב. בעיני רבים בעולם הערבי הם היו גיבורים מוכנים להקדיש את חייהם לעם הפלסטיני. גישה כזו הייתה להתפתח למחבלים מתאבדים פלסטינים בישראל בשנים המאוחרות של המאה העשרים ובשנים הראשונות של המאה העשרים.

המלך חוסין מירדן ניסה להשתמש בהשפעתו בעולם הערבי כדי למתן את מעשיהם של חברי אש"ף הקיצוניים יותר. זה הוביל רק למלחמת אזרחים בירדן עצמה בספטמבר 1970 שהביאה ליחידות הגרילה של אש"ף לסגת לסוריה וללבנון. כאן הם הרגישו כאילו הייתה להם תמיכה רבה יותר מהאנשים החיים שם. רבים בלבנון ראו בהם לוחמי חופש שיעזרו להחזיר את רמת הגולן. בסוריה הממשלה לא עשתה מעט כדי להפסיק את פעילותם.

באוקטובר 1974, בישיבה ברבאט של נציגים מכל מדינות ערב, הוכרז כי אש"ף ייקח אחריות מלאה על כל הפלסטינים ברמה לאומית ובינלאומית. ב- 22 במרץ 1976, נציגי אש"ף אושפזו באו"ם לדיון בתנאים בגדה המערבית הכבושה של הירדן. ישיבה כזו העניקה לאש"ף את המעמד שהוא היה נואש להשיג, אך היו כאלה באש"ף שהרגישו שערפאת פונה יותר מדי לעבר תפקיד פוליטי ומתרחק מתפקיד שיאלץ את ישראל למסור שטח לפלסטינים - כלומר השימוש באלימות כאמצעי שכנוע. למעשה, ערפאת היה מוכן בשלב זה לסנקציה של שניהם, אך אנשי הכוח באש"ף לא יכלו לקבל את רעיונותיו. זה הביא לריבוי פנימי בתוך אש"ף בשנת 1978, שהסתיים עם ערפאת המנהיג המוכר של אש"ף, אך עם קבוצה קטנה אך משמעותית של קושי חבלה שנמצאים בשליטתו.