מהלך ההיסטוריה

פלסטין 1918 עד 1948

פלסטין 1918 עד 1948

פלסטין הוא שמו (שהוזכר לראשונה על ידי היוונים הקדמונים) של אזור במזרח התיכון שנמצא בין נהר הירדן לים התיכון. פלסטינה נקלטה באימפריה העות'מאנית בשנת 1517 ונשארה תחת שלטון הטורקים עד מלחמת העולם הראשונה. לקראת סיום מלחמה זו הובסו הטורקים על ידי הכוחות הבריטיים בראשות הגנרל אלנבי. בשיחות השלום שלאחר סיום המלחמה, נמסרו חלקים מהאימפריה העות'מאנית לצרפתים לשליטה וחלקים נמסרו לבריטים - כולל פלסטין. בריטניה שלטה באזור זה תחת מנדט של חבר הלאומים בשנים 1920 עד 1948. לאוכלוסייה הערבית שהתגוררה במקום זו הייתה מולדתם והבטיחו להם בעלות הברית עזרה בהבסת הטורקים על ידי הסכם מקמהון - אם כי הבריטים טענה כי ההסכם לא נתן הבטחה כזו.

אותו שטח ארץ הובטח ליהודים (כפי שפירשו זאת) בהצהרת בלפור ואחרי 1920, יהודים רבים היגרו לאזור וחיו עם הערבים הרבים בהרבה שם. בזמן זה נשלטה האזור על ידי הבריטים ונראה היה כי הערבים והיהודים חיים יחד יחד בצורה כלשהי של הרמוניה במובן זה ששניהם סבלו אז את קיומו של האחר. היו בעיות בשנת 1921 אך בין אותה שנה ל- 1928/29 המצב התייצב.

הבעיה העיקרית לאחר המלחמה על פלסטין הייתה אמונות נתפסות. הערבים הצטרפו לבעלות הברית כדי להילחם בטורקים במהלך המלחמה ושכנעו את עצמם שהם אמורים לקבל את מה שהם מאמינים שהם אדמתם לאחר תום המלחמה.

בהתנגשות עם זו הייתה האמונה בקרב כל היהודים כי הצהרת בלפור הבטיחה להם את אותה פיסת שטח.

באוגוסט 1929 התפרקו היחסים בין היהודים לערבים בפלסטין. מוקד אי שביעות הרצון הזה היה ירושלים.

הגורם העיקרי לצרות היה הגידול בשטף היהודים שהיגרו לארץ ישראל. מספר היהודים באזור הוכפל בעשר שנים

לעיר ירושלים הייתה גם משמעות דתית משמעותית הן לערבים והן ליהודים, ומעל 200 הרוגים אירעו בארבעה ימים בלבד באוגוסט (23 עד ה -26).

הלאומיות הערבית הושמעה על ידי המופתי מירושלים, חאג'י אמין אל-חוסייני. הוא טען שמספר היהודים איים על אורח חייהם של הערבים בארץ ישראל.

האלימות שהתרחשה באוגוסט 1929 לא הרתיעה את היהודים מללכת לפלסטינה. בשנת 1931 היגרו לאזור 4,075 יהודים. בשנת 1935 היה זה 61,854. המופתי העריך כי בשנות הארבעים של המאה הקודמת יהיו יותר יהודים בפלסטין מאשר ערבים וכי כוחם באזור יכובה על בסיס מספרי פשוט.

במאי 1936 התרחשה אלימות רבה יותר והבריטים נאלצו להשיב את החוק והסדר באמצעות הצבא. 32 חיילים נהרגו במהלך התהליך. האלימות לא הפסיקה. לאמיתו של דבר זה החמיר לאחר נובמבר 1937.

עבור הערבים היו שני אויבים - היהודים והשלטונות הבריטיים שבסיסם בארץ ישראל באמצעות מנדט הליגה שלהם.

עבור היהודים היו גם שני אויבים - הערבים והבריטים.

לפיכך, הבריטים נדחפו לאמצע סכסוך שלכאורה לא הייתה להם שליטה מועטה, מכיוון ששני הצדדים האחרים המעורבים מונעים כל כך על ידי אמונותיהם שלהם. במאמץ לשים קץ לאלימות, העמידו הבריטים מכסה על מספר היהודים שיכולים להיכנס לפלסטין בכל שנה. הם קיוו לפייס את הערבים באזור אך גם לשמור על הצד עם היהודים בהכרה בכך שיהודים יכולים להיכנס לפלסטינה - אך במספרים מוגבלים. הם נכשלו בשתי הספירות.

גם היהודים וגם הערבים המשיכו לתקוף את הבריטים. הערבים תקפו מכיוון שהאמינו כי הבריטים לא הצליחו להשמיע את דברם אחרי שנת 1918 ומכיוון שהם האמינו כי הבריטים לא מקפידים על מכסות שהוסכמו מכיוון שעשו מעט כדי לעצור נחיתות בלתי חוקיות לארץ ישראל שביצעו היהודים.

היהודים תקפו את הרשויות הבריטיות בארץ ישראל רק בגלל המכסה שלדעתם הייתה בלתי הוגנת באופן גס. הבריטים גם הטילו מגבלות על כמות האדמות שיהודים יכולים לקנות בארץ ישראל.

הפוגה קשה לא נחתה במהלך המלחמה כשנראה היה כי פעולות האיבה פסקות. אולם ההפוגה הזו הייתה זמנית בלבד.

יהודים רבים נלחמו למען בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ופיתחו את כישוריהם הצבאיים כתוצאה מכך. לאחר סיום המלחמה בשנת 1945, שימשו כישורים אלה במעשי טרור. ממשלת הלייבור החדשה של בריטניה נתנה ליהודים תקווה לקבל יותר זכויות באזור. גם בעקבות השואה באירופה, רבים ברחבי העולם אהדו את מצוקתם של היהודים על חשבון הערבים בפלסטין.

עם זאת, אף אחת מהקבוצות לא קיבלה את מה שחיפשו. הבריטים עדיין שלטו בפלסטין. כתוצאה מכך, היהודים השתמשו בטקטיקות טרור כדי לדחוף את תביעתם לאזור. קבוצות כמו כנופיית שטרן ואצ"ל צבאי לאומי תקפו את הבריטים שהגיעו לשיאם בהרס המטה הצבאי הבריטי בארץ ישראל - מלון המלך דיוויד. לכאורה, כביכול שלא היו יכולים להשפיע על אירועים בארץ ישראל, חיפשו הבריטים מוצא.

בשנת 1947, האו"ם שהוקמה לאחרונה קיבלה את הרעיון לחלק את פלסטין לאזור ליהודים (ישראל) ולאזור לערבים (פלסטין). בהצעה זו של האו"ם נסוגו הבריטים מהאזור ב- 14 במאי 1948. כמעט מייד הותקפה ישראל על ידי מדינות ערביות שהקיפו במלחמה שנמשכה ממאי 1948 עד ינואר 1949. ערבים פלסטינים סירבו להכיר בישראל והיא הפכה ל פניה של ממשלת ישראל עצמה לסבול מהתקפות טרור כאשר פדיאנים (קנאים) מקהילה הערבית הפלסטינית תקפו את ישראל. התקפות מסוג זה התארגנו מאוחר יותר עם הקמת ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף). עבור הערבים הפלסטינים, האזור אותו מכנים היהודים ישראל, יהיה תמיד פלסטין. עבור היהודים זו ישראל. מאז 1948 היו מעט מאוד שנים של שלום.