+
קווי זמן להיסטוריה

ישראל ומלחמת 1948

ישראל ומלחמת 1948

במאי 1948 הפכה ישראל למדינה עצמאית לאחר שישראל הוכרה על ידי האו"ם כמדינה בפני עצמה בתוך המזרח התיכון. אם היחסים בפלסטין שלפני המלחמה היו עמוסים בקשיים, קשיים אלה הוחלפו בחוסר חשיבות לאחר שישראל הפכה למדינה בפני עצמה. מייד עם קבלת עצמאותה, הותקפה ישראל על ידי מספר מדינות ערביות. אם ישראל הייתה מקרטעת במכשול הראשון הזה, היא הייתה מפסיקה להתקיים כמדינה ללא קשר למה שגזרו האומות המאוחדות.

לפני מלחמת העולם השנייה הייתה ההגנה, מההיבט הבריטי, ארגון טרור שהפעיל אלימות כדי להגן על הסוכנות. ההגנה תקפה את הערבים הפלסטינים ואת היבטי השלטון הבריטי בארץ ישראל. עד שקיבלה ישראל את עצמאותה, ההגנה הייתה למעשה הצבא של ישראל. רבים מחברי ההגנה צברו ניסיון צבאי במהלך מלחמת העולם השנייה - למרבה האירוניה נלחמו על אותו צבא בריטי שהם תקפו לפני המלחמה.

ישראל הותקפה באותו יום בו קיבלה את עצמאותה - 14 במאי. צבאות מצרים, לבנון, סוריה ועיראק תקפו את ישראל. כאשר כוח כה משולב תוקף את ישראל, מעטים היו נותנים למדינה החדשה כל סיכוי לשרוד.

למעשה, לישראל היו בעיות פנימיות בלי קשר למה שקורה בגבולותיה. היה צריך לשמש את הצבא הסדיר כדי לפרק את האצ"ל ואת כנופיית שטרן. שניהם סווגו על ידי הבריטים כארגוני טרור בפלסטין שלפני המלחמה. דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון רצה שהצבא הישראלי יישאר לא פוליטי, תוך שהוא שילוב של דיפלומטיה וכוח, הוא הסיר את שתי הקבוצות כאיום. מנהיגי שתי הקבוצות נעצרו, אולם חבריהם אכן התגייסו לצבא. בעיצומה של מלחמת 1948 מנה צבא ישראל 100,000 איש.

למרות שההתקפה על ישראל הייתה מפתיעה, ישראל הייתה מצוידת באופן מפתיע ברמה צבאית. למדינה היה חיל הים ורבים בצבאה היו מנוסים בלחימה כתוצאה ממלחמת העולם השנייה. ישראל גם קנתה שלושה מפציצי B-17 באמריקה בשוק השחור. ביולי 1948 שימשו אלה להפצצת בירת מצרים, קהיר.

המדינות הערביות שתקפו את ישראל עמדו בפני בעיה אחת גדולה. לא היה שום דבר לתאם את התקפותיהם. כל אחד מהם מותקף בעיקרו כיחידה נפרדת ולא ככוח משולב. עם זאת, צבא ישראל היה תחת מבנה פיקודי אחד זה הוכיח את עצמו כחשוב מאוד. ניצחונות ישראל הגיעו בכל חזיתות המלחמה.

המדינות הערביות שהיו מעורבות ניהלו משא ומתן על שיחות שלום משלהן - סימן נוסף לכך שהן רק היו מאוחדות ברצון לתקוף את ישראל. מצרים חתמה על הסדר שלום בפברואר 1949, ובחודשים הקרובים לבנון, ירדן וסוריה עשו את אותו הדבר והגיע לשיאו בשלום ביולי 1949. עירק פשוט משכה את כוחותיה אך לא חתמה על שום הסדר שלום.

כתוצאה מהניצחון הצבאי שלהם, הצליחה ישראל להרחיב את השטח שניתן למדינה על ידי האו"ם. עם זאת, זה יכול להיות רק על חשבון האוכלוסייה הערבית שגרה באזורים אלה.

בקיץ 1949 לא היה שום מנהיג ברור בעולם הערבי שיכול היה לעמוד בראש קמפיין של הערבים. מצרים נראתה כמובילה ככל הנראה ולו רק בגלל גודלה. עם זאת, משפחת המלוכה המצרית הייתה רחוקה מלהיות פופולרית, ובמסגרת זו עלה נאצר לשלטון. הסצנה נקבעה לסכסוך כמעט תמידי בין המדינות הערביות לישראל שהגיעה לשיאה במלחמות 1956, 1967 ו- 1973.

מלחמת 1948, שהישראלים כינו אותה "מלחמת העצמאות", גבתה 6,000 חייהם של ישראלים - אך זו הייתה רק 1% מאוכלוסיית המדינה. הדחיפה שהניצחון לישראלים הייתה ענקית והעמידה בפרספקטיבה את 6,000 החיים שאבדו. באופן אירוני, האומות שתקפו את ישראל במאי 1948, רק איבדו מעט יותר גברים - 7,000. עם זאת, הפגיעה במורל שלהם הייתה משמעותית.