מהלך ההיסטוריה

דווייט אייזנהאואר וסואץ

דווייט אייזנהאואר וסואץ

אמריקה ובריטניה היו שותפות לדעות שונות לגבי אופן הטיפול במשבר סואץ משנת 1956, כפי שהבהיר מאוד מכתב שנכתב בספטמבר על ידי הנשיא דווייט אייזנהאואר לראש הממשלה אנתוני עדן.

"יש לנו בעיה חמורה שעומדת מולנו בהרפתקה הפזיזה של נאסר עם התעלה, ואני לא שונה מכם באומדך לגבי כוונותיו ומטרותיו. המקום בו כנראה איננו מסכימים הוא על ההשפעות הסבירות בעולם הערבי על התגובות האפשריות השונות של העולם המערבי. נראה שאתה מאמין שכל מחלוקת ארוכה וממושכת תהפוך בהכרח את נאצר לגיבור ערבי. זו לדעתי תמונה כהה מדי. אני מאמין שאנחנו יכולים לצפות שהערבים יתרכזו בתוקף בתמיכתו של נאסר אם יהיה מקום נופש בכוח מבלי לבחון ולמצות את כל האמצעים השלווים האפשריים ליישוב הנושא. נאצר משגשג בדרמה. אם נניח לחלק מהדרמה לצאת מהמצב ולהתרכז בהפלגתו בתהליכים איטיים אך בטוחים (כמו לחצים כלכליים, יריבויות ערביות, צינור חדש לטורקיה, עוד נפט לאירופה מוונצואלה. אני מבטיח לך שאנחנו לא עיוור לעובדה שבסופו של דבר אולי אין מנוס משימוש בכוח. אך לפנות לפעולה צבאית כאשר העולם מאמין שיש אמצעים אחרים זמינים, יפעילו כוחות שיכולים להוביל לתוצאות המציקות ביותר. "

מדוע השקפה אייזנהאואר בדעה זו במיוחד לאור העובדה שבריטניה הייתה ככל הנראה בעלת בריתה הקרובה ביותר של אמריקה בנאט"ו? תיאוריות שונות הועברו לגישתו של אייזנהאואר. האחת הייתה שאמריקה רכשה מעט נפט יחסית דרך תעלת סואץ (כ -15% מהדרישה הלאומית שלה בשנת 1956) והחשיבות הכלכלית לאמריקה בהלאמת התעלה הייתה מינימלית. גם ההשקעות בארה"ב בחברת תעלת סואץ היו זניחות. תיאוריה אחרת היא שאייזנהאואר רצה להיראות כאדם שיכול לתווך שלום ברמה בינלאומית באזורים שניתן לתאר אותם שבריריים מבחינת השלום. 1956 הייתה שנת בחירות באמריקה. אחת הדעות המקובלות יותר היא שאייזנהאואר חשש מהתקפה עצומה בקרב המדינות הערביות אם מצרים תיפול תבוסה משפילה בידי הבריטים, הצרפתים והישראלים - כפי שנראה ככל הנראה. האם זה ידחוף את מצרים יותר ויותר לעבר מוסקבה? האם מדינות ערביות אחרות היו עוקבות אחריהן? זה היה ידוע היטב כי ברית המועצות רצתה בסיס ימי קבוע של מים חמים בים התיכון, שצי הים השחור שלה יכול להשתמש בו. האם דחייתו של נאצר את המערב תוביל להשפעה סובייטית גדולה בהרבה באזור הדיפלומטי החשוב הזה? הפחדים של אייזנהאואר התגשמו. כסף סובייטי מימן את הסכר באסוואן והצבא המצרי קיבל ציוד סובייטי.