בנוסף

אנטון דניקין

אנטון דניקין

אנטון דניקין היה גנרל רוסי שנלחם למען הלבנים במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה נגד האדומים - הבולשביקים של לנין. דניקין נולד למשפחת איכרים - לכן עלייתו לגנרל הצבא הייתה ראויה לציון בכל קנה מידה, שלא לדבר על ההיררכיה החברתית הנוקשה שהייתה אז ברוסיה.

דניקין נולד בשנת 1872. הוא התגייס לצבא הקיסרי והעלה את הדרגות כתוצאה מיכולתו - הרקע החברתי שלו לא היה מפריע לכאורה. דניקין שירת במהלך מלחמת רוסיה-יפן - תבוסה צבאית שהייתה אמורה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת ברוסיה והייתה אחת הסיבות להצית את מהפכת 1905.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, דניקין היה בדרגת אלוף והיה ממוקם באזור קייב. לאחר מכן, מונה לעבודה עם ברוסילוב, קיבל דניקין את הפיקוד על חטיבת הרובה הרביעית שנלחמה בגליציה ובקרפטים. בשנת 1916 לקח דניקין במתקפת ברוסילוב ב -1916.

למרות הנתון הממסדי לכאורה שנדמה היה כי דניקין - בהתחשב בדרגתו בצבא - הוא תמך בהחלטתו של ניקולאס השני להתנער. הוא ראה את ניקולאס כקישור חלש ולא מתאים לעמדת הצאר.

בתקופת ממשלתו הזמנית של קרנסקי היה דניקין רמטכ"ל לשלושה מפקדים ראשיים - אלכסייב, ברוסילוב וקורנילוב. כאשר ניסה קורנילוב לתפוס את השלטון, הוא קיבל את תמיכתו של דניקין. מכיוון שניסיון זה נכשל, נקבע על דניקין בכך שהוא לא נאמן והוא נכלא.

הכאוס שהביא מהפכת נובמבר נתן לדניקין את ההזדמנות להימלט. הוא נסע לדרום רוסיה שם הצטרף לאלכסייב והפך לחלק מהצבא הלבן - התואר שניתן לכל הכוחות שרצו להפסיק את השלטון הבולשביקי ברוסיה. קורנילוב הצטרף לדניקין.

באביב 1918 נפטר קורנילוב ודניקין הפך למנהיג הטבעי של הלבנים בדרום רוסיה. הוא מונה למפקד הכוחות המזוינים של דרום רוסיה. עם זאת, לדניקין היו שתי בעיות עיקריות.

ראשית, הצבא האדום הובל בצורה מעולה על ידי לאון טרוצקי והיה כוח אימתני.

שנית, בעלות הברית משכו את התמיכה בלבנים לאחר נובמבר 1918.

באוקטובר 1919 הוכו כוחותיו של דניקין באורל קשה באורל. התבוסה אילצה את דניקין וכוחותיו לסגת לחצי האי קרים שם, באביב 1920, לא נותרה להם ברירה אלא לפנות את אשר יכלו. דניקין נאלץ לברוח מרוסיה.

הוא התגורר בצרפת אך עבר לאמריקה שם נפטר בגלות בשנת 1947.