הצלב האדום

הצלב האדום מילא תפקיד חשוב מאוד במלחמת העולם השנייה בעזרתם שנתנו לאסירי המלחמה. הצלב האדום פעל במסגרת המגמה שהמלחמה מציבה עליו - שהסמכויות הלוחמות יאפשרו לצלב האדום לבצע את עבודתו. אם מדינות לוחמות לא מאפשרות לזה לקרות, אז הצלב האדום יכול לעשות מעט.


הראשון במוסכמות אלה כלל חולים ופצועים. הצלב האדום הקים בתי חולים עזר בהם הורשו ואיישו אותם עם אנשי הצלב האדום. הם היו ניטרליים והתייחסו לכל מי שנקלע לסכסוך באשר הוא. זו הייתה ציפייה בינלאומית כי מדינות לוחמות יתייחסו לאנשי הצלב האדום בצורה המתאימה וכי בתי החולים אינם יעדים לגיטימיים. הצלב האדום הקים גם בתי הבראה כדי לדאוג לחולים אם הם זקוקים לטיפול ארוך טווח. במהלך מלחמת העולם השנייה, המדינות הלוחמות במערב אירופה אפשרו לצלב האדום לבצע את עבודתו לתמיכה באנשים שנכלאו בשבי. כך גם לא בתיאטרון המלחמה באוקיאנוס השקט ובמזרח אירופה. במחנה צ'אנגי שניהל היפנים בסינגפור, בממוצע, השבויים קיבל שבריר של חבילה אחת ששלח הצלב האדום בשלוש וחצי השנים בהן המחנה היה פתוח. הם קיבלו מכתב אחד בלבד בשנה. הצלב האדום נקשר למוסכמות ז'נבה כיצד יש לטפל באנשים שנלכדו ויפן לא נרשמה לכך.

הוועידה הנוספת שהתקיימה באותה תקופה הייתה מעורבת בשבויים ובטיפול בהם. ועידה זו התרחבה גם על עצורים המוחזקים בידי מדינה לוחמת. בשנת 1934 ניסה הצלב האדום הבינלאומי לגרום לכל המדינות להסכים להגנות חוקיות עבור כל האזרחים באזור בו פרצה מלחמה. מעצמות בינלאומיות הסכימו לדחות את ההסכמה על כך עד 1940. לפיכך, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, לאזרחים רבים לא היו זכויות משפטיות מוגנות בבטחה. הצלב האדום מעולם לא הפסיק לנסות לגשת לאלה שנעצרו, גורשו או נשלחו לעבודות כפייה אך ללא מעט הצלחה.

סעיף 79 לאמנה איפשר לצלב האדום להעביר מידע או בירורים על כוחות השבויים. 'מכתבים' אלה הוגבלו ל -25 מילים בלבד והיו חייבים להתייחס לחדשות משפחתיות בלבד. כל ההודעות נשלחו למטה הצלב האדום הבינלאומי בז'נבה משם נשלחו ליעדיהן בהתאמה. עד 1945 הוחלפו 24 מיליון הודעות. הצלב האדום הבינלאומי הוסמך גם הוא לאסוף את כל המידע שיכול להם על השבויים - כמו מקום הימצאם, בריאות וכו '.

ההשפעה ההרסנית של בליצקריג נצפתה לראשונה עם אותה התקפה על פולין ב -1 בספטמבר 1939. בספטמבר בלבד כבשו הגרמנים 500,000 חיילים פולנים תוך 22 יום בלבד. זה נפל לצלב האדום הבינלאומי לאסוף את כל המידע על שבויי מלחמה אלה. בסוף ההתקפה על מערב אירופה באביב 1940, 30,000 חיילים בריטים היו של כוחות השבויים יחד עם כוחות רבים נוספים מצרפת, בלגיה והולנד. בשילוב עם זה היה מספרם הגדול של הפליטים שהיו תוצר של ההתקפה הגרמנית עם משפחות שנשפכו. בשנת 1940 בלבד הציפה הצלב האדום הבינלאומי בירורים על מקום הימצאם ובריאותם של אלפי אנשים. עם כל כך הרבה אנשים שהיו מעורבים, עבודת הצלב האדום הבינלאומי לא נגמרה לעולם.

מבחן גדול של הצלב האדום הגיע כאשר כיבוש יוון באפריל 1941. לפני תחילת מלחמת העולם השנייה יוון ייבאה שליש מאספקת המזון שלה. כעת כאומה כבושה היא נותקה מכל ספקיה. אילו יבולים שהיו ביוון נהרסו בקרב או בגלל מזג אוויר גרוע. כעם, נראה כי יוון על סף רעב. מעריכים כי עד 500 ילדים ביום מתו מההשפעות של תת תזונה. הצלב האדום קיבל את הסכמתן של אותן מדינות הכובשות את יוון לאפשר אספקת מזון ועד מרץ 1942 נחתו אלף הטונות הראשונות. ממשלת גרמניה שיחררה משאיות שבדיות שהוצבו בנמלים מאז כיבוש דנמרק ונורווגיה. הגרמנים התעקשו שחבר בצלב האדום הבינלאומי צריך להיות על סיפונה של כל ספינה והבריטים נתנו ערובה למעבר חופשי בים התיכון. על כל סירה היה צלב אדום גדול שצויר עליו וכל משא היה צבוע גם בצבעי שוודיה. ביוון עצמו הקים הצלב האדום מטבחי מזון והפיקו למעלה מחמש מאות אלף אגן מרק תוך חודשיים בלבד.

הצלב האדום ערך גם ביקורים סדירים במחנות שבויים. ביקורים אלה נערכו בדרך כלל על ידי צוות רפואי מיומן שבדק את בריאותם ולינה של האסירים. כמו כן נבדקה איכות המזון. תלונות על אופן שמירת השבויים הועלו בפני גורמי הצלב האדום שהודיעו אז את התלונות לרשות הרלוונטית.

הצלב האדום יכול היה לפעול רק במדינות שאיפשרו לו לפעול. ברית המועצות לא חתמה על אמנת ז'נבה. כתוצאה מכך הרוסים הרבים שנלקחו כשבויים לא קיבלו ביקורים של הצלב האדום. הצלב האדום אכן הציע את שירותיו לכל לוחמי הלוחמים, אך הגרמנים פשוט היו צריכים לציין שכיוון שרוסיה לא חתמה על האמנה, שבויי מלחמה שלה לא היו זכאים לתמיכה בצלב האדום. מכאן שהם לא קיבלו דבר ונשמרו בתנאים מחרידים.

עד 'מבצע ברברוסה', ברית המועצות לא הצליחה להשיב לפניות של הצלב האדום להקמת משלחת במוסקבה. לאחר אובדן כוח האדם העצום בשלבים הראשונים של ברברוסה, הממשלה הסובייטית הסכימה לאפשר לצלב האדום לעזור והוקם משרד באנקרה. משימתה הייתה לגלות על שבויי מלחמה רוסים וגרמנים מהסכסוך בחזית המזרחית. באוגוסט 1941 הגיעה רשימת הגרמנים הראשונה של שמות השבויים הרוסים לאנקרה. זה היה להיות האחרון. הגרמנים טענו שככל שנראה שהרוסים לא היו מוכנים לשלוח להם רשימה, באמצעות אנקרה, של כוחות השבויים הגרמנים, כך הם גם יעשו אותו דבר. זה הוביל גם לכך שהגרמנים לא הצליחו להתיר ביקורים של הצלב האדום במחנות השבויים בהם שוכנו אסירים רוסים. הגרמנים טענו שכיוון שהרוסים לא איפשרו ביקורים של הצלב האדום אצל שבויי מלחמה גרמנים, הדבר יעשה כך גם עם שבויי מלחמה רוסיים.

בגרמניה, הצלב האדום ביקר בכל לאום אחר שהגרמנים החזיקו בו - אך לא ברוסים. הפעם הראשונה של הצלב האדום הייתה גישה רשמית לשבויים רוסיים הייתה בשבועות האחרונים של המלחמה כשגרמניה הנאצית התפוררה.

הצלב האדום ניסה לעזור גם לבעלי מחנות ריכוז. כאן הם נפגשו עם תוצאות מעורבות. הניסיונות להשיג את שמות המחנות נפגשו בכישלון. בשנת 1943, הנאצים כן הסכימו שניתן לשלוח חבילות של הצלב האדום לשמו הלא-גרמני במחנות הריכוז. איכשהו הצלב האדום אחז בכמה שמות ושלח חבילות מזון לשמות האלה. קבלות על חבילות אלה הוחזרו לז'נבה - לפעמים עם תריסר שמות בכל קבלה. שיטה זו אפשרה לצלב האדום לאסוף עוד ועוד שמות. עד תום המלחמה הייתה בידי הצלב האדום רשימה של 105,000 שמות של אנשים שהוחזקו במחנות ריכוז ולמעלה ממיליון חבילות נשלחו - אפילו למחנות ההשמדה בפולין. עם סיומה של המלחמה, כדי להתבונן במתרחש במחנות הריכוז, נשאר ציר של הצלב האדום בכל מחנה.

במזרח הרחוק היה לצלב האדום שמחה מועטה עם ממשלת יפן. ממשלת יפן חתמה על אמנת ז'נבה אך לא אישרה אותה, ולכן יפן לא הייתה כפופה לתנאיה. היפנים עשו כל שביכולתו כדי לעכב את עבודת הצלב האדום, שלא הצליחו להודיע ​​לו על כל מחנות השבויים שלו (הם קראו 42 כאשר היו יותר ממאה), לדחות או פשוט שלא להוציא את התיעוד הדרוש שאיפשר מחנה ביקור בחשד באנשי הצלב האדום שהם מרגלים. בבורנאו נורה ציר הצלב האדום, יחד עם אשתו, באשמת ניסיון להשיג שמות של אזרחים אסירים.

באוגוסט 1942 הורתו היפנים כי לא תתאפשר שום ספינה נייטרלית, אפילו המניפה את דגל הצלב האדום, במים היפנים. ברור שזה לא יכול היה לשלוח חבילות מזון לשבויים שנערכו ביפן. חבילות מזון הוחזקו בוולדיווסטוק מספטמבר 1943 ואילך, אולם הן נשארו שם עד נובמבר 1944, כאשר היפנים אפשרו לאוניה אחת להעביר חבילות ליפן. עם זאת, לא ידוע כמה מהמשלוח הזה הגיעו לשבויים או לעצירים. משלוח שני לא התרחש מעולם לאחר שטבעה של הספינה.

היפנים הציבו מגבלה על מספר המילים ששבוי יכול היה לקבל במכתב. המקסימום היה 25 מילים שהיה צריך להקליד באותיות גדולות. שליחת מכתב ממחנה שבויים הייתה קשה עוד יותר מכיוון שהיפנים הספיקו מעט זמן לשבויים שנכנעו. אדישות כזו פירושה שמעט מאוד חדשות הגיעו מהמחנות למשפחות והצלב האדום לא יכול היה לעשות מעט כדי לשנות זאת.

פוסטים קשורים

  • הצלב האדום ומלחמת העולם השנייה
    הצלב האדום מילא תפקיד חשוב מאוד במלחמת העולם השנייה בעזרתם שנתנו לאסירי המלחמה. הצלב האדום עבד ...
  • שבויי מלחמה בריטים
    שבויי מלחמה בריטים הוחזקו בכל תיאטראות המלחמה משנת 1940 עד 1945. שבויי מלחמה בריטים הוחזקו במחנות גרמנים המנוהלים על ידי ...